אדם הציל זאב פצוע וגורו, מבלי לדעת מה יקרה למחרת: כל הכפר נחרד ממה שראה.
החורף היה קשה באופן יוצא דופן; הכבישים היו קבורים תחת מטרים של שלג, ובלילה, יללות מוזרות הדהדו ביער. התושבים נמנעו מהאזור ככל האפשר. זה היה מסוכן: אפשר היה להיתקע בשלג, לקפוא למוות, לאבד את דרכך חזרה – או, בתרחיש הגרוע ביותר, למעוד ישירות על שביל זאב.
אבל לפעמים לא הייתה ברירה. כשהצינורות קפאו ולא הגיעו מים לבתים, אחד הגברים נאלץ להעז להיכנס ליער כדי לחשוף את קו האספקה התת-קרקעי הישן.
וזה בדיוק מה שקרה באותו יום. האיש, שהורגל לעבודות חורף כאלה, תלה תרמיל כבד מלא בכלים על כתפו ויצא לדרך. הקור נשך את פניו, השלג נמעך מתחת למגפיו, אך הוא המשיך בנחישות.
באמצע הדרך, על מרחב רחב ולבן, הוא הבחין בקווי מתאר כהים. בהתחלה הוא חשב שמדובר בכבשה או בשק שנזרק. אבל ככל שהתקרב, כך הבין בצורה ברורה יותר: זה זאב.
האינסטינקט הראשוני שלו היה לסגת, להסתובב ולברוח, אבל אז הוא ראה שהחיה לא זזה. רק גור זאב קטן רץ מסביב בטירוף, מייבב, לוחץ את חוטמו כנגד צדו של אמו, ומנסה ללקק אותה.
האיש הקשיב. הזאב נשם בכבדות והתנשף. כנראה שהוא נתפס במלכודת.
באופן טבעי, פחד אחז בו. כולם יודעים שטורף פצוע יכול להיות בלתי צפוי. אבל מצפונו לא הרפה ממנו. סתם לעבור לידו? להשאיר אותו למות? גם אם הם היו זאבים, זה עדיין נראה לא הוגן.
הוא הניח את תרמילו, כרע באיטיות על ברכיו, ונזהר לא לעשות תנועות פתאומיות. הוא בדק את הפצע. החיה הייתה בחיים.
הוא הוציא סכין, חתך את החוט שבו הזאב כנראה הסתבך, חיטא את הפצע, והניח את מעילו הישן מעל החיה כדי לשמור על חום גופה.
כאשר הזאבה פקחה את עיניה, הוא קם בזהירות ונמלט במהירות – מבלי לצפות לשום צורה של הכרת תודה. חיית בר, אחרי הכל, נשארת פראית. הוא עזר, וזה היה חייב להספיק.
הוא חשב שהסיפור נגמר שם, אבל למחרת בבוקר כל הכפר רעד ממה שגילו.
אנשים רצו בהתרגשות מבתיהם, חלקם בוכים, אחרים מצטלבים. גם האיש יצא החוצה – וראה: עקבות זאבים בכל מקום, מתחמים הרוסים, ומתוך עשרים התרנגולות, אולי רק חמש נותרו. נוצות, כתמי דם ואדמה מופרעת היו פזורים בשלג. עקבות של להקת זאבים שלמה הוליכו מסביב לבתים.
מאוחר יותר התברר שהזאבים הגיעו לכפר במהלך הלילה. לא במקרה. הם עקבו אחר ריח מוכר. ריח של אדם – הריח שדבק בזאבה הפצועה שהאיש הציל יום קודם לכן. הלהקה מצאה אותה, קלטה את ריח האדם, ועקבה אחריו ישירות אל תוך הכפר.
הזאבים שוטטו בכל הכפר, מייללים מחוץ לחלונות, מנסים לפרוץ לאסמים ומפחידים את התושבים. כפרי אחד כמעט נתפס בזרועו כשהלך לבדוק את כלביו באותו ערב.
לבסוף, הגברים נאלצו להביא רובים ולפידים ולהסיע את הלהקה בחזרה ליער. חלק מהחיות נורו – לא הייתה דרך אחרת לעצור אותן.
ככה זה לפעמים: אתה עושה משהו טוב, ומקבל משהו בלתי צפוי לחלוטין בתמורה.