בגיל 68, קרול מעולם לא ראתה את האוקיינוס. כאשר בנה סם הזמין אותה לחופשת חוף בפלורידה, היא הייתה מוצפת רגשות, והאמינה שזו מחווה כנה לשילובה באירוע משפחתי. קרול, שנזכרה בהבטחתו שלא קוימה של בעלה המנוח לקחת אותה לחוף, התכוננה בהתרגשות לטיול, קנתה כובע רך, ובהצעת נכדתה סוזי, צבעה את ציפורניה “ורוד חופשה”. השמחה, לעומת זאת, הייתה קצרת מועד; עם הגעתה למלון, כלתה ג’ני הגישה לה פיסת נייר מקופלת.
במקום הזמנות למסעדות, הנייר הכיל לוח זמנים יומי נוקשה שהקצה לקרול את תפקידה של מטפלת ללא שכר. מתורנות ארוחת בוקר בשעה 7 בבוקר ועד בייביסיטר בשעות הלילה המאוחרות, ה”הזמנה” התבררה כתרמית לטיפול בילדים חינם. כאשר קרול הטילה ספק ברשימה, ג’ני אמרה לה בקרירות שעליה “לדעת את מקומה”, ומאט, נכדה של קרול, לחש שאביו התייחס אליה כ”זמנית”. קרול שבורת לב אך גמישה, הבינה שפותתה לפלורידה עם הבטחת האוקיינוס, והחליטה ששתיקה תהיה תחילתו של שיעור פומבי מאוד.
קרול התקשרה בסתר לקבוצת חבריה הנאמנים בכנסייה, המכונים “ששת הפלמינגו”, כדי לקבל גיבוי. למחרת בבוקר, לובי המלון השתנה כשש נשים מבוגרות ותוססות הגיעו, לבושות בהדפסים טרופיים צעקניים ומצחיות פלמינגו, חמושות במכונת קריוקי ומרקות. הן התעמתו מיד עם סם וג’ני על התנהגותן ולמעשה “השתלטו” על החופשה. החברות השתלטו על סיפון הבריכה עם מוזיקה בסגנון שנות ה-80 ואירובי מים, מה שדאג שקרול תבלה את זמנה בהנאה מהנוף במקום לקפל כביסה או לרדוף אחרי פעוטות.
ששת הפלמינגו בילו את שארית הטיול בהומור ובכובד ראש בהערות על סגנון ההורות של סם וג’ני ועל הגישה התובענית שלהם. בכל פעם שהזוג ניסה להוריד ילד, “פלמינגו” היה צף פנימה כדי להודיע שקרול עסוקה ב”יוגה מרגריטה” או “טיפול בצדף”. בסוף הטיול, הזוג היה מותש מגידול ילדיהם, בעוד שקרול זכתה לחגיגה מצד חבריה ונכדיה כאחד. הדין וחשבון הציבור הגיע לשיאה בביצוע קריוקי של “Respect” שהוקדש לקרול בכל רחבי אתר הנופש.
בנסיעה הביתה, דממה כבדה של חרטה מילאה את המכונית. סם וג’ני התנצלו לבסוף, כשהבינו שניצלו את הקשר הרגשי העמוק של קרול לאוקיינוס כדי להשיג את מבוקשם. בחזרה בבית, קרול הניחה את הצדפים שאספה עם נכדיה ליד תמונה של בעלה. היא הרגישה תחושה חדשה של שלווה וידעה שנשארה איתנה; היא כבר לא הייתה רק נוחות, אלא אישה שיודעת את ערכה – ואחת שיש לה צי של פלמינגו מוכן לעוף לצידה בכל עת.