ג’וליה, אם חד הורית הנאבקת כלכלית עקב עלות תרופת האסתמה של בתה מיה ותיקוני רכב אחרונים, נותרו לה בדיוק 18.47 דולר כדי להאכיל את משפחתה במשך שבעה ימים. בזמן שספרה בקפידה כל פרוטה במכולת, היא ראתה אישה מבוגרת בשם אוולין קורסת ליד מעבר הפירות. החלק המזעזע ביותר היה תגובת הקונים מסביב; הם הלכו סביבה או נאנחו בייאוש, מבלי שאף אחד עצר לעזור. המומה מבושה של אוולין ומחוסר האונים של הקהל, ג’וליה הפילה את סל הקניות שלה ומיהרה לצידה. למרות צרותיה הכלכליות, ג’וליה עזרה לאוולין לקום על רגליה, ניחמה אותה ושילמה עבור הפריטים המעטים שקנתה – שקית תפוחים לפאי – כמעט בכל הכסף שנותר לה.
… למרות שג’וליה חשה תחושת שלווה לאחר מעשה החסד שלה, היא נאלצה לחזור לחנות למחרת אחר הצהריים, כשהבינה ששכחה את פריט הנחמה החיוני היחיד שלה: תה. כשהושיטה יד לקופסה, ניגשו אליה בפתאומיות שני מאבטחים במדים. הם הודיעו לה שתמונתה נלקחה מצילומי האבטחה של הלילה הקודם והורו לה לעקוב אחריהם למשרד האחורי. לקוחות צפו בג’וליה מבוהלת, שחששה שיואשמו בגניבה, התעקשה ששילמה על הכל וחזרה רק בשביל התה ששכחה, חרדתה התעצמה בשל העובדה שבתה הצעירה חיכתה בקרבת מקום.
במשרד האחורי, ג’וליה פגשה את מנהל החנות, מר פרנקלין, שהרגיע אותה מיד. הוא הסביר שהחנות בחנה את צילומי האבטחה וראתה את מעשה החמלה יוצא הדופן שלה כשהיא עצרה לעזור לאוולין בעוד שאחרים התעלמו ממנה. הוא גילה שהיא נבחרה ליוזמה תאגידית שמתגמלת באופן אנונימי על טוב לב והעניקה לה צ’ק על סך 5,000 דולר. ג’וליה המומה, קיבלה את הצ’ק, והבינה שהמעשה הקטן שלה הביא לסכום משנה חיים. פרנקלין הסביר אז שמישהו אחר ביקש לראות אותה: אוולין.
אוולין, קטנה ושברירית, יצאה מחדר המדרגות. היא העניקה לג’וליה מתנה אישית מאוד: צעיף סרוג ביד בצבע כחול עמוק שתפרה לנכדתה לפני שנים. אוולין הסבירה שנכדתה דחתה את הצעיף וסירבה לבקר, והדגישה שג’וליה הייתה היחידה שעצרה וראתה אותה. השתיים התחברו מיד, ואוולין, שהרגישה בודדה ושנאה לבשל לעצמה, הזמינה את ג’וליה ומיה לארוחת ערב. הן נהנו מערב חמים מלא בסנדלרים בניחוח קינמון, תבשיל עוף ומוזיקת סווינג ישנה, בעוד מיה שיחקה בשמחה עם הבובות הווינטג’ של אוולין.
כשהערב התקרב לסיומו, אוולין העניקה לג’וליה מחזיק מפתחות קטן ובו המפתחות לבקתה שעל שפת האגם. היא הסבירה שהיא לא יכולה עוד לתחזק את הבית שהיא ובעלה המנוח, ג’ורג’, בנו ושהיא משתוקקת לראות שוב ילדה קטנה רצה במסדרונותיו. אוולין הבהירה שהיא לא רוצה שנכדתה כפוית הטובה תירש אותו. המומה מנדיבותה, ג’וליה הסכימה בחוסר רצון לקחת את הבקתה, אך רק בתנאי שאוולין תבטיח להישאר איתן לסוף שבוע לאחר שיסתיים. אוולין, שעיניה החלו מיד לדמו, הסכימה והודתה שג’וליה הייתה האדם הראשון מזה זמן רב שביקשה ממנה להישאר, ובכך חתמה קשר חדש וחזק שנבנה על מחווה פשוטה וכנה של טוב לב במעבר צפוף בסופרמרקט.