הסיפור מתחיל בג’סיקה, גיסתה של הסופרת, המתכננת בהתרגשות “חופשה משפחתית מאחדת” בבית ציורי על שפת האגם באשוויל. היא ביקשה 500 דולר לאדם עבור חלקם, אך הכריזה על עצמה פטורה מתשלום כ”מארגנת”. למרות הסתייגויות ראשוניות, הסכימה הסופרת, שרון, בעיקר משום שאמה, מריל, התרגשה מאוד מהטיול. שרון הרגישה שמריל, שעבדה ללא לאות כדי לגדל את ילדיה לאחר מות בעלה, ראויה לחופשה מרגיעה. עם זאת, תוכניותיהם שובשו כאשר בנה בן השבע של שרון, טומי, פיתח חום גבוה, מה שאילץ אותה לבטל את השתתפותה. ג’סיקה לא גילתה דאגה לטומי, רק עצבנות על שינוי התוכניות.
המצב קיבל תפנית מטרידה למחרת בבוקר כאשר שרון ערכה שיחת וידאו עם אמה. מריל נראתה פרועה ונסערת, לכאורה מוגבלת למסדרון צר. ליבה של שרון צנח כשגילתה שאמה יושבת על הרצפה, על מזרן קמפינג דק, ללא כרית או פרטיות. שרון, נסערת, התקשרה מיד לאחיה, פיטר, שהיה עליז באופן מפתיע. הוא קבע בביטול שמריל “לא הפריעה” לסידור ושהיא “קשוחה”. שרון, זועמת, הזכירה לו את הקורבנות של אמם והאשימה אותו בפחדן על כך שהוא מאפשר חוסר כבוד שכזה.
מונעת מכעס ושברון לב, שרון דאגה לבנה ונסעה מיד לבית האגם עם מזרן מתנפח בגודל קווין סייז. עם הגעתה, היא מצאה את אמה במטבח, שוטפת כלים, בעוד צחוק ומוזיקה בוקעים מהמרפסת שבה חגגו האחרים. שרון, עם מזרן המתנפח מתחת לזרועה, התעמתה עם ג’סיקה בסוויטת ההורים, והאשימה אותה בכך שהיא מכריחה את מריל לישון במסדרון למרות שמריל שילמה את חלקה. לאחר מכן היא החלה לארוז את חפציה המעצבים של ג’סיקה, והכריזה שסוויטת ההורים שייכת כעת לאמה.
פיטר, מבולבל, ניסה להתערב, אך שרון נזפה בו בחריפות על בורותו וחוסר מעשו. ג’סיקה ניסתה לחסום את הדלת, אך שרון הזיזה בכוח את חפציה למסדרון, והציעה לג’סיקה את הבחירה לישון שם או בפטיו. שרון הביאה את אמה לסוויטת ההורים, שם מריל התרגשה מאוד, והודתה שלא ישנה במיטה כה נוחה מזה שנים. מבעד לחלון, שרון ראתה את ג’סיקה מקימה בחוסר רצון את מזרן האוויר במרפסת, נהנית מהשפלה.
בבוקר שלמחרת, מריל נראתה נינוחה ומאושרת. קרובי משפחתה של ג’סיקה החלו לעזוב, ממלמלים על “דרמה משפחתית”. כאשר ג’סיקה התעמתה עם שרון, רותחת ממבוכה, שרון השיבה ברוגע שג’סיקה מבינה כעת כיצד מריל מרגישה. היא הזהירה את ג’סיקה שכל חוסר כבוד עתידי כלפי אמם ייתקל בתגובה חזקה עוד יותר. שרון ומריל נשארו לשארית סוף השבוע, כאשר מריל סוף סוף נהנתה מהחופשה הנוחה שמגיעה לה. כשהן עזבו, מריל הודתה לשרון בדמעות על כך ש”ראתה” אותה והפכה אותה ל”חשובה”, ועל כך שרון אישרה שאמה תמיד הייתה חשובה יותר מכל דבר אחר.