המספרת, לינדה (36), האמינה שיש לה חיים “מושלמים” עם בעלה, מארק, ובתם בת החמש, אנה. ודאות זו התנפצה על ידי משימה פשוטה מגן חובה: “ציירי את המשפחה שלך”. כאשר אנה הציגה את הציור, הוא כלל דמויות מחייכות של לינדה, מארק ואנה, אך גם דמות נוספת – ילד מצויר באותו גודל כמו אנה, אוחז בידה. כאשר לינדה שאלה בזהירות על הדמות הנוספת, התרגשותה הגאה של אנה הפכה לפאניקה, והיא לחשה סוד מזעזע: “אבא אמר… שאסור לך לדעת. זה אחי. הוא יגור איתנו בקרוב”. הגילוי מילא מיד את לינדה בפחד חונק ובתחושת בגידה, בידיעה שבעלה טומן בחובו אמת עמוקה ונסתרת על משפחתם.
יום לאחר הציור, לינדה העמידה פנים שהכל נורמלי, אך ברגע שמארק יצא לעבודה, היא החלה בחיפוש קדחתני אחר חייו הפרטיים. במשרדו ובארון שלו, היא גילתה שובל של ראיות: חשבון רפואי מבית חולים לילדים עבור ילד לא ידוע, תיקים נסתרים המכילים בגדים קטנים ונעלי ספורט, וקבלות עבור דמי גן וצעצועים מעיר אחרת. כשמארק חזר באותו ערב, הוא נדהם מהראיות הפיזיות שהיו פרושות על שולחן חדר האוכל. הוא הודה מיד והתעקש שלא בגד בה, אך הודה שהילד הוא בנו, נוח (בן שבע), ממערכת יחסים לפני שהכירו. מארק הסביר שאמו של נוח, שרה, שמרה את ההריון בסוד במשך שנים.
מארק גילה שנודע לו על קיומו של נוח רק כמה חודשים קודם לכן, כאשר הילד חלה קשה ונזקק לעירוי דם. בדיקות חירום אישרו שמארק הוא האב הביולוגי, מה שגרם לשרה לפנות אליו בייאוש. לינדה חשה כעס, בגידה ושברון לב כשהבינה שמארק תמך בסתר בבנו, מחשש לאבד אותה אם יאמר את האמת. הוא התחנן שלא יוכל לנטוש את נוח, ילד תמים שנקלע לאש צולבת. השיחה הייתה מייסרת, אך אפילו בתוך הכאוס, לינדה לא יכלה להתעלם מהציור של אנה – הוכחה שקטה לכך שבתה כבר קיבלה וקיבלה בברכה את רעיון האח.
השבועות הבאים התאפיינו בוויכוחים ובשתיקות כבדות, בעוד לינדה התמודדה עם האמון שהתנפץ. נקודת המפנה הגיעה, עם זאת, כאשר סוף סוף פגשה את נוח. הילד הקטן והביישן, שחלק את גומות החן של אנה, התקבל מיד בצווחה שמחה של אנה: “אח שלי!” רגע זה הפך את נוח מתעלומה לילד פגיע. כעסה של לינדה השתנה כשהבינה שנוח אינו איום, אלא חף מפשע. לאט לאט, בזהירות, הם החלו לשלב את נוח בחייהם, סופי שבוע מלאים בקולותיהם של שני ילדים מצחקקים, ונח מצא במהרה מקום בטוח במבנה המשפחתי שלהם.
חודשים לאחר מכן, כאשר חיי המשפחה החדשים, הרועשים והמורכבים יותר שלהם התיישבו לשגרה, לינדה השכיבה את שני הילדים לישון. אנה חייכה בחולמנות ולחשה סוד אחרון ומצמרר: “אח שלי עשה את זה. עוד לפני שפגשנו אותו.” זה רמז שנואה, עוד לפני שמארק ידע עליו, תיאם איכשהו עם אנה על מגורים משותפים. למרות העוקץ המתמשך של בגידתו של מארק, לינדה הבינה שחייה מלאים כעת באהבה. היא זיהתה שהבגידה הובילה אותה, שלא במתכוון, למשפחה עמוקה וחזקה יותר, כזו שעלתה על ציפיותיה הראשוניות אך התבררה כמלאה בשמחה עצומה ובלתי צפויה.