ילדה אחת החזיקה פיתון ענק בבית. יום אחד, חיית המחמד החלה להתנהג בצורה מוזרה: היא הפסיקה לאכול והתכרבלה סביב מותניה לעתים קרובות יותר ויותר. רק מאוחר יותר גילתה הבעלים משהו מפחיד על חיית המחמד שלה.

שמו של הפיתון היה זעפרן, על שם הכתמים הזהובים על קשקשיו החלקים. הילדה אימצה אותו לפני שלוש שנים, ועד מהרה הנחש הפך כמעט לחלק מהמשפחה. משפחתה הנידה בראשה בחוסר הסכמה: “זה טורף, תיזהרו.” אבל הילדה צחקה: “אל תדאגו, הוא מאולף וחביב. זעפרן מעריצה אותי ולא תפגע בי.”

עם הזמן, עם זאת, התנהגותו של הפיתון הפכה למדאיגה.

בהתחלה, השינויים נראו חסרי משמעות. זעפרן הפסיקה לאכול. בלילה, היא הייתה זוחלת החוצה מהטרריום שלה ומתמתחת לצד בעליה – ראשה בכתפה, זנבה לרגליה. לפעמים, היא הייתה עוטפת את עצמה בעדינות סביב מותניה וקופאת, כאילו מודדת משהו.

במהלך היום, הנחש בחר מקום קריר ליד המיטה, שם הלכה הילדה יחפה. הוא שכב שם במשך שעות, בקושי מזיז את זנבו, כאילו צופה בעלייתו ויורדת חזה בעליו.

לפעמים, ספרן הייתה זוחלת עד צווארה, מתעכבת מתחת לעצם הבריח שלה, נוגעת בעור בלשונה המפוצלת. הילדה התבדחה שזו הייתה “נשיקה”. אבל עד מהרה, היא החלה להתעורר יותר ויותר בלילה מהמשקל על חזה.

ואז לילה אחד, היא התעוררה לקול לחישה חזק והבינה שהגיע הזמן לקחת את חיית המחמד שלה לווטרינר. רק שם גילתה הילדה את האמת על הנחש – אמת מפחידה ולא צפויה.

הרופא בדק בקפידה את הפיתון, שקל אותו והקשיב לסיפורה על ה”חיבוקים” המוזרים וסירובו לאכול.

“את מבינה,” הוא אמר ברוגע, “זה בכלל לא סימן לחיבה. כשפיתונים גדולים מפסיקים לאכול ומתפרשים לאורך גופו של אדם, הם… מנסים את טרפם. בודקים אם הגודל מתאים. והפיתול הוא חזרה על חנק. יש לך נקבה בוגרת, חזקה. היא בהחלט מסוגלת לעצור את נשימתך. התקפות הן נדירות, אך אפשריות. בעיקרון, הסאפרון שלך התכוננה לאכול אותך. יש רק עצה אחת: לבודד את הנחש מיד, לבחון מחדש את התזונה שלו, והכי חשוב, להפנות אותו למומחים.”

מילים אלה שלחו צמרמורת בילדה. באותו ערב, היא ישבה על המיטה זמן רב, וצפתה בסאפרון מחליקה בצורה חלקה על פני הסדינים. בשלב מסוים, הנחש התפתל סביב רגליה – בדיוק כמו בתמונות של פיתונים מתפתלים סביב אנשים ישנים. רק שעכשיו, הילדה לא ישנה.

היא הרימה בזהירות את ספרן, הניחה אותה בטרריום, לחצה על הבריח והתיישבה על הרצפה לידה.

בבוקר היא התקשרה למרכז הטיפול בזוחלים בעיר. באותו אחר הצהריים הגיעו מומחים ולקחו את הפיתון למכל מרווח, שם יטופל בו ושם, סוף סוף, הוא יהיה בטוח לכולם.