במשך שנים, בתי אלסי נאבקה בהערכה עצמית עקב הגשרים המורכבים שענדה, אך נראה היה שהביטחון העצמי שלה פרח כאשר הספורטאית הכוכבת של בית הספר, מייסון, הזמין אותה לנשף הסיום. בידיעה על עברי הכואב – אביה של אלסי, דארן, נטש אותי בנשף הסיום שלי – שמחתי בהתחלה שהיא חווה את הלילה הקסום שבו סירבו לצאת. אבל החלום התנפץ באמצע הריקוד כאשר אלסי האשימה אותי ששילמתי למייסון כדי לצאת איתה, לאחר שהתחלתי לחשוד לאחר הערה מסתורית שהשמיע במהלך השיר האיטי.
מבולבלת ושבורת לב מההאשמה שלה, התעמתתי עם מייסון, שדרש ממני למלא את חלקי ב”עסקה”. הוא הוביל אותי לארון אחסון, שם, לחרדתי המוחלטת, מצאתי את דארן, שתזמר את כל העלילה הזו בניסיון נואש ומניפולטיבי לכפות איחוד עם הבת שנטש שנים קודם לכן. כשהבנתי שדארן לא השתנה בלב ליבו, העמדתי פנים שהוא משתף פעולה כדי לפתות אותו לצאת מהמחבוא, נחושה לתת לאלסי להחזיר לעצמי את השליטה מול כל בית הספר.
בחזרה באולם הספורט, אזרתי אומץ לספר לאלסי את האמת על מעורבותו של אביה והתכוננתי לתגובתה. במקום להתפורר, היא עמדה זקופה ודרשה מדארן יתעמת איתה בפומבי. כשהוא סוף סוף יצא מהמסדרון, הוא נתקל במבטים קרים ושיפוטיים של המורים, ההורים והתלמידים, בעוד מייסון עמד בנפרד, מתבייש בבירור בחלקו בהונאה המורכבת.
… אלסי התעמתה עם שניהם בבגרות יוצאת דופן, פירקה את התירוצים הקלושים של דארן והטילה על מייסון את האחריות על חוסר האמפתיה שלו. היא הסבירה לאביה בנחרצות שהטקטיקות המניפולטיביות שלו הבטיחו שלעולם לא יהיה לו סיכוי אמיתי איתה, ובכך למעשה שללה ממנו כל כוח שחשב שיש לו. המנהלת התערבה לבסוף כדי ללוות את דארן מהבניין, והטילה את אולם הספורט בדממה מתוחה ומדכאת כשמשקל הרגע פגע בכל הנוכחים.
למרות שהלילה הסתיים בעימות ולא בחגיגה, הוא הפך לנקודת מפנה עבור בתי. אני כבר לא זוכרת את המוזיקה או את הקישוטים; במקום זאת, אני מוקיר את זכרה של אלסי שעמדה איתנה, סירבה להיות קורבן, ודורשת את האמת. באותו לילה, היא השילה את דמותה של הנערה הזקוקה להגנה ופרחה לאישה צעירה בעלת עמוד שדרה מפלדה שלעולם לא תוערך שוב.