מרתה, אם חרוצה לבברלי בת הארבע, חשה תחילה הקלה כאשר חמותה, שריל, הציעה לשמור על הפעוטה בכל יום רביעי. בעוד שלמרתה ושריל תמיד הייתה מערכת יחסים מתוחה וקרירה, ההצעה נראתה כמו הצעת שלום אמיתית שמטרתה לחזק את הקשר בין הסבתא לנכדה. עם זאת, האווירה בבית השתנתה במהרה; בברלי הפכה לחשאית ומסוגרת, והזכירה לעתים קרובות “חברה” מסתורית של סבתא ורמזה שמרתה איכשהו מודרת מ”חוג המשפחה” המיוחד שלה.
חוסר הנוחות העמיק כאשר בברלי לחשה ש”חברה” זו היא הלב האמיתי של המשפחה, מה שגרם למרתה לסמוך על האינסטינקטים האימהיים שלה ולהתקין מצלמה נסתרת. כשסקרה את הצילומים ממשרדה, ליבה של מרתה נשבר כשצפתה בבתה רצה לזרועותיה של אלכסה – גרושתו של ג’ייסון. שריל תזמרה פגישות סודיות שבועיות וטיפחה את הילדה לאהוב אישה מעברו של ג’ייסון, תוך שהיא הורתה במפורש לילדה בת הארבע לשמור את הפגישות הללו בסוד מאמה.
מרתה מיהרה הביתה והתעמתה עם השלישייה, שאותה מצאה שרועה על הספה שלה כמו משפחה פונדקאית. העימות הפך לאכזרי כששריל זנחה כל יומרה של טוב לב והכריזה בקרירות שמרתה היא “טעות” ושאלקסה היא האישה שבאמת נועדה לג’ייסון. תוכניתה הערמומית של שריל הייתה לשטוף את מוחה של בוורלי לקבל את אלכסה כמשפחתה ה”אמיתית”, בתקווה שברגע שג’ייסון יראה את הקשר, הוא ינטוש את מרתה ויחזור לאשתו לשעבר, שכביכול הסכימה לעבוד מהבית רק כדי לטפל בילדה.
תוכניתה של מרתה הייתה לשטוף את מוחה של בוורלי לקבל את אלכסה כמשפחתה ה”אמיתית”, בתקווה שברגע שג’ייסון יראה את הקשר, הוא יעזוב את מרתה ויחזור לאשתו לשעבר, שכביכול הסכימה לעבוד מהבית רק כדי לטפל בילדה. הבגידה הייתה רב-גונית: אלכסה הוכנסה למשחק, ושריל השתמשה בתמימותה של פעוטה כנשק כדי להרוס נישואים. מרתה לקחה מיד את בתה בזרועותיה וזרקה את הפולשים, והבהירה שגישתה של שריל למשפחה נותקה לצמיתות. לאחר מכן היא ניצבה בפני המשימה קורעת הלב להסביר לבוורלי המבולבלת ש”סבתא” הייתה “שובבה” על ששיקרה, ובכך החלה למעשה תהליך תיקון הנזק הפסיכולוגי שנגרם באותם ימי רביעי סודיים.
כאשר ג’ייסון חזר הביתה, מרתה הציגה בפניו ראיות וידאו בלתי ניתנות להפרכה לבגידת אמו. מזועזע וחיוור, ג’ייסון עמד איתן לצד אשתו, והסכים שניסיונה של אמו להחליף את מרתה באשתו לשעבר היה הפרת אמון בלתי נסלחת. על ידי ניתוק הקשר עם שריל וחיזוק אחדות משפחתם, הם בחרו להגן על בוורלי מפני מניפולציה נוספת. מרתה הבינה שבעוד שהיא לא יכולה לבחור את חמיה וחמותה, היא בהחלט יכולה לבחור מי ראוי לתואר “משפחה”, ובכך הוכיחה שלאף אחד – אפילו לא לסבתא – אין את הזכות לבוא בין אם לילדה.