האווירה בתוך קפלת האבן העתיקה של סנט ג’וד הייתה לא פחות מאגדה. מאות נרות מהבהבים הטילו זוהר חם וזהוב על סידורי הפרחים הלבנים והטהורים, והצלילים הרכים של רביעיית מיתרים הדהדו יפה על רקע התקרות הגבוהות והמקומרות. הכלה, קורנת בשמלת תחרה טהורה שנגררה באלגנטיות מאחוריה, עמדה יד ביד עם חתנה ליד המזבח. נדרים לחושים של מסירות נצחית מילאו את האוויר, ודמעות של שמחה זלגו בעיני האורחים שהתאספו. זה היה שיאו המושלם של רומן בסגנון החברה הגבוהה, רגע שבו הזמן כאילו עומד מלכת בחגיגת אהבה טהורה וללא רבב.
לפתע, דלתות האלון הכבדות של המקדש נפתחו בקול רם מחריש אוזניים, ומנפצות את השלווה הקדושה. כלב משוטט גדול ומלוכלך, מכוסה בבוץ ובפרווה סבוכת, הסתער במעבר המרכזי, נביחותיו המטורפות מהדהדות מקירות האבן העתיקים. הקהל האלגנטי התנשף ונרתע באימה כשהחיה עקפה את כולם, נועלת את עיניה לחלוטין על הכלה. לפני שמישהו הספיק להתערב, הכלבה זינקה קדימה, אוחזת בעוצמה בשולי שובל המשי היקר שלה בלסתותיה ומושכת באנרגיה נואשת ופראית.
כאוס פרץ כששושבינים וסדרנים נסערים זינקו קדימה, מנסים לשבור את אחיזתה העיקשת של החיה מבלי לקרוע את הבד העדין. אבל הכלבה משכה לאחור במשיכה חזקה וסופית, וצליל המשי הקרוע הדהד בחדר. כשהשביל התרחק, כיס נסתר שתפור בקפידה בחלק התחתון של התחתוניות הכבדות נפתח. מפל עבה של תצלומים מבריקים, שהוסתרו בעבר בין שכבות השמלה, נשפכו החוצה והתפזרו על רצפת השיש המלוטשת כמו חפיסת קלפים שנפלו.
הנביחות הנסערות פסקו כשסדרן הצליח סוף סוף למשוך את הכלב לעבר היציאה, אבל הנזק כבר נגרם. דממה חנוקה ומוות ירדה על כל הכנסייה כשהחתן הוריד באיטיות את מבטו אל הרצפה. ממש לרגליו נחו תריסר תמונות ברורות וכנות של כלתו, זוהרות מאושר בזרועותיו של גבר אחר, אוחזות פעוטה צוחקת שדמיינה לה באופן בלתי ניתן להכחשה. החזות הבנויה בקפידה של עברה התפרקה ממש לנגד עיניהם.
הכלה קפאה, פניה מתרוקנות מכל צבע כשהביטה מהרצפה בחזרה אל ארוסה, שפתיה נפרדות כדי להציע הסבר שלא יגיע. החתן בהה בתמונות המשפחה הסודית, הבגידה חותכת דרכו בדיוק כירורגי. מצלמת התצפית האנושית כאילו מתקרבת אליו לחלוטין, לוכדת את השנייה המדויקת שליבו שבר, והגיעה לשיאה בתקריב קיצוני של פניו ההרוסות כשעיניו מתעמעמות בדמעות. כשהוא מזהה את האמת הבלתי הפיכה, הוא פתח בשקט את הבד מדש בגדו, הפיל אותו על התמונות ההרוסות, ויצא מהכנסייה לבדו, משאיר את שרידי עתידם המרוסקים על רצפת האבן הקרה.