המספרת, מרדית’, אחות במקצועה, נכחה בהלוויית סבתה קסנדרה, יחד עם קרוביה המנוכרים והחמדנים, שהיו שם רק למען הסיכוי לירושה. קסנדרה, אישה עשירה אך עקשנית, תמיד התעקשה שכולם יצליחו באופן עצמאי, לעולם לא יתנו כסף אלא ידאגו שכולם יקבלו השכלה. בששת החודשים האחרונים לחייה של קסנדרה, מרדית עברה לגור איתה כדי לטפל בה, כשהיא סובלת את המאמץ הפיזי והכלכלי ללא כל סיוע כספי משמעותי מסבתה. מעשה נאמנות אמיתי זה הבדיל אותה משאר בני המשפחה, שמיהרו לבקר את הקריירה שלה כאחות ולפטר אותה במהלך קריאת הצוואה.
המשפחה התאספה בביתה של קסנדרה, ועורך הדין, מר ג’ונסון, הטיל במהירות את הפצצה: איש לא יקבל ירושה. קרובי המשפחה החמדנים פרצו בחוסר אמון זועם, וקראו לקסנדרה “מכשפה זקנה”. העימות הסלים כאשר ברטה, כלבתה של קסנדרה, נבחה, מה שגרם לאמה של מרדית’ ולדוד ג’ק להציע באדישות להרדים את הכלבה משום שהיא זקנה ולא רצויה. מונעת על ידי חיבה לברטה וזעם על אכזריות קרוביה, מרדית הסכימה לקחת את הכלבה, למרות שחוזה השכירות שלה לא התיר חיות מחמד והיא תצטרך לשלם יותר שכר דירה, ולמעשה לא ירשה דבר מלבד הכלבה.
לאחר שקרובי משפחתו הזועמים של מר ג’ונסון נאלצו לעזוב את הבית, מרדית הסיעה את ברטה חזרה לדירתה. זמן קצר לאחר מכן, אמה של מרדית התעמתה איתה בכעס, האשימה אותה בירושה בסתר של הכל ודרשה את הכסף. מרדית התעקשה שהיא ירשה רק את ברטה, דבר שאמה סירבה להאמין לו. מאוחר יותר, בזמן שניחמה את הכלבה, מרדית שמה לב לכתובת חרוטה ובמספר 153 על צווארונה של ברטה, עם מפתח קטן מוסתר בתוך התגית, שהוביל אותה ללוקר בתחנת הרכבת.
בלוקר, מרדית מצאה תיקייה שכותרתה “למען מרדית” ובה פתק מסבתה והצוואה הרשמית. הפתק של קסנדרה חשף את משאלתה האחרונה: כל הונה מותנה במציאת “אדם בעל לב טהור” שיטפל בברטה, והיא הייתה בטוחה שאותו אדם יהיה מרדית. לפני שמרדית הספיקה להגיב לחדשות המדהימות שהיא היורשת היחידה, אמה ודודה ג’ק – ששכר חוקר פרטי כדי לאתר אותה – הופיעו ודרשו את הצוואה. מר ג’ונסון הגיע בדיוק בזמן, כשהוא מוזעק על ידי חיישן כשהכספת נפתחה, ואישר שההון שייך למרדית, שכן היא קיבלה את ברטה בתנאי של נאמנות, לא חמדנות.
מר ג’ונסון דחה בתוקף את הטענות הנותרות של קרובי המשפחה, והדגיש שקסנדרה רצתה שכספה ילך לאדם טוב שישתמש בו למעשים טובים. מרדית קיבלה את הירושה, מתוך הכרה בכוונתה האמיתית של סבתה, והודיעה למר ג’ונסון שהיא מתכננת לתרום חלק גדול מהכסף לבית החולים בו עבדה. מעשה חוסר אנוכיות אחרון זה הדגים את אמונתה של קסנדרה ביושרה של מרדית והבטיח שמורשתה תתמוך בטוב לב ובנאמנות, ולא בחמדנות של משפחתה הלא ראויה.