לאחר מות בעלה ג’ק, קיבלה קלير תיק עם חפציו האישיים מבית החולים. בין הציוד היו שעון יד, כבל טעינה לטלפון נייד, ספר כיס, מוצרי היגיינה אישית וקרדיגן נשים סרוג בצבע אפור שלא היה שייך לה. זמן קצר לאחר מכן, מסרה אישה בשם מארה מעטפת נייר סגורה ועליה הערות בכתב יד מאת ג’ק. המסמך המצורף התייחס לילד בן חמש בשם איתן והורה לקלير להחליט אם ברצונ-ה לחקור את מוצאו.
קלير ניגשה למחשב הנייד של ג’ק ומצאה קבצים דיגיטליים ובהם דפי חשבון בנק, מסמכים משפטיים, קואורדינטות מפה ותיעוד עבור חשבון שכותרתו “הנאמנות של איתן” (Ethan Trust). מסמכים אלה הובילו אותה למשפחת אומנה, שבה איתן שיחק ברכבת עץ. במהלך פגישה עם אישה מבוגרת בשם גברת בנט, הראו לקלير תמונה ישנה שבה נראו שני בנים קטנים. התברר כי איתן הוא בנם של דניאל, אחיו המנוח של ג’ק.
לפני מותו, ג’ק ריכז גיליונות נתונים פיננסיים, מסמכים משפטיים וחומרי תיעוד עבור קרן נאמנות. מסמכים אלו הראו הקצאת כספים מעזבונו של דניאל לחשבון ייעודי עבור איתן, מבלי לפגוע בהלוואות הדיור העיקריות או בפוליסות ביטוח החיים של המשפחה. מארה, קצינת רווחה לנוער אשר בילתה זמן יחד עם ג’ק במרכז נוער, סייעה לו באיסוף המסמכים המשפטיים הנדרשים ובאיתור רישומים ציבוריים.
קלير נפגשה עם עורך דין, עובדת סוציאלית ואם האומנה כדי לבחון את המסמכים המשפטיים ולקבוע תוכנית ביקורים. במהלך ביקור בבית הקברות, היא נשענה עם התמונה שחור-לבן של שני האחים אל משטח האבן של מצבתו של ג’ק.
מסמכי האפוטרופוסות המשפטיים וביקורי הבית המתוכננים נותרים פעילים, בזמן שאיתן עורך ביקורים סדירים בביתה של קלير. המסמכים המודפסים, תיקי בית המשפט וחומרי התיעוד הצילומי נשמרים כראיות פיזיות המוכיחות את מבנה המשפחה.