הרולד חזר אל הספסל שליד אגם ילדותו אחרי חמישים וחמש שנים, ושם מצא שלוש קופסאות מסתוריות שהשאירו חבריו המנוכרים מהתיכון: טומי, ריי וניק. על העץ הבלוי היו חרוטות ראשי התיבות הישנים שלהם — H.T.R.N. — והן הזכירו לו את ההבטחות שהבטיחו זה לזה כשסיימו את לימודיהם בשנת 1970, לפני שהחיים פיזרו אותם לכל רחבי העולם. בתוך הקופסאות גילה הרולד חפצים אישיים, כמו פיתיון דיג ישן ומצפן, לצד מכתבים קורעי לב שחשפו כי חבריו היו משוכנעים שהרולד נטש אותם, לאחר שהתעלם במשך עשרות שנים ממכתביהם.
למרבה כאבו, הרולד גילה שטומי וריי כבר נפטרו, והותירו את ילדיהם להגשים את משאלותיהם האחרונות ולמסור את הקופסאות. אולם אז גילה הרולד מגירה נעולה במרתף ביתו של אביו המנוח, ובה עשרות שנים של מכתבים שהוסתרו ומעולם לא נפתחו — כולל המכתבים שהרולד עצמו שלח, ואביו השתלטן יירט אותם בכוונה כדי להשאיר את בנו קרוב אליו. סוף סוף נחשפה האמת הטרגית מאחורי הפרידה שנמשכה חמישים וחמש שנים.
נחוש שלא לאבד עוד את מעט הזמן שנותר לו, הרולד נסע לפורטוגל כדי להתאחד עם ניק, שהיה כעת קשיש ושברירי. המפגש המרגש שלהם גישר על חצי מאה של כאב, כאשר הם חלקו זה עם זה את האמת על המכתבים שיורטו והתאבלו על החברים שאיבדו, והוכיחו שהקשר ביניהם שרד את חלוף הזמן למרות כל השקרים.
חודש לאחר מכן, ילדיהם של טומי וריי נפגשו עם הרולד וניק כדי לאסוף מחדש חלק מההיסטוריה המשותפת שלהם, והקיפו את מיטתו של ניק כשבידיהם פיתיון הדיג האדום, המצפן, הדג המגולף והאולר המקורי. לבסוף החזיר הרולד את האולר לאגם, העביר את אצבעותיו על ראשי התיבות הדהויים שעל הספסל, ומצא שלווה בידיעה שחבריו מעולם לא שכחו אותו.