לפני שנה, חיי השתנו לנצח כאשר אשתי, לארה, נהרגה בתאונת דרכים, והותירה אותי לגדל את בננו הקטן, קיילב, לבד. היו ימים, הצחוק והאנרגיה הבלתי מוגבלת שלו היו הדברים היחידים שגרמו לבית להרגיש חי. בוקר רגיל אחד, אחרי שהורדתי את קיילב אצל אחותי, הלכתי בשביל המוכר דרך היער לעבודת אינסטלציה, בלי לחשוב על שום דבר דרמטי יותר מהכלים שאצטרך – עד ששמעתי את בכי נמוך ומאיים של תינוק. נאבקתי בדרכי בסבך, ומצאתי תינוקת בתינוק במנשא, עטופה בשמיכה ורודה דקה, רועדת מקור. בלי לחשוב, הרמתי אותה ורצתי הביתה, האכלתי אותה בבקבוקים ששמרתי מתקופת היותה של קיילב תינוקת, ועטפתי אותה במגבת עבה עד שהפסיקה לרעוד.
פרמדיקים הגיעו במהירות לאחר שיחת החירום שלי ואישרו שסביר להניח שהצלתי את חיי התינוקת. הילדה הקטנה, מילה, נלקחה לבית החולים והועברה למעצר מגן בזמן שהרשויות ניסו לאתר את הוריה. באותו לילה, הבית היה שקט באופן מוזר, והאות “M” הרקומה על שמיכתה רדפה אותי, כאילו היא אוחזת בסוד. לא יכולתי להיפטר מהתחושה שהיא לא נשארה שם בטעות. המחשבה שמישהו אולי השאיר אותה שם בכוונה ייסרה אותי כששכבתי ערה, משחזרת את האירועים במוחי.
למחרת אחר הצהריים, אישה הופיעה בפתח ביתי – מריסה, אותה זיהיתי מיד מתמונות ישנות של לארה בקולג’. היא הייתה מותשת, בכתה, ונראתה מפוחדת, והסבירה שמילה היא בתה. מריסה אמרה לי שהיא לא נטשה את מילה מתוך רשלנות, אלא ניסתה להגן עליה מפני משפחתו החזקה של אביה, שפקפקה ביכולתה לטפל בילדה. מבוהלת ומיואשת, היא השאירה את מילה במקום שבו מישהו ימצא אותה במהירות ונשארה בקרבת מקום כדי להבטיח את ביטחונה עד שתגיע עזרה.
באותו יום, עזרתי למריסה ליצור קשר עם עורך דין לענייני משפחה כדי להבטיח את זכויותיה ההוריות. למחרת אחר הצהריים, אביה של מילה הודה בטעויותיו והסכים לא להתערב, וחתם על מסמכים משפטיים שהבטיחו שמריסה תמשיך להיות בעלת המשמורת העיקרית על מילה בזמן שהוא משלם מזונות. הפתרון הביא הקלה ויציבות, גם אם זה לא היה סוף אגדי – רק הזדמנות למילה לגדול בטוחה ואהובה על ידי אמה, ולמריסה להחזיר לעצמה את השליטה על חיי ילדה.
חודש לאחר מכן, מריסה חזרה, אוחזת במילה בריאה ושלמה בזרועותיה. היא נתנה לי מתנה קטנה – מחזיק מפתחות לטנדר חדש לגמרי – ופתק מרגש שבו הודתה לי על שהצלתי את בתה ונתתי לה את ההזדמנות להיות אמא. צפייה במילה מקיימת אינטראקציה עם קיילב גרמה לי להבין שגם בזמנים של אבל ואובדן, עדיין אפשר להתערב עבור מישהו אחר ולעשות שינוי כשזה הכי חשוב. מציאת מילה הזכירה לי את לארה ואת הכוח המתמשך של אהבה וחמלה ברגעים הבלתי צפויים של החיים.