מרגרט, בת 65, הפכה לאפוטרופוסית היחידה של נכדתה התינוקת, לילי, לאחר שבתה נפטרה באופן טרגי זמן קצר לאחר לידתה. צערה החמיר כאשר אביה של לילי נטש אותה, והשאיר פתק בו נאמר שהוא “לא בנוי לחיים מסוג זה”. מרגרט לקחה על עצמה את האחריות העצומה וקראה לתינוקת לילי לזכרה של בתה, אך הלחץ הכלכלי היה כבד. מרגרט, שעבדה בעבודות מזדמנות כדי לכסות את הוצאותיה של לילי, התישה את עצמה ובקושי הספיקה לגמור את החודש. כאשר חברתה הוותיקה ביותר, קרול, התעקשה שתטוס לצד השני של המדינה לשבוע של מנוחה נחוץ, מרגרט הצליחה לגייס מספיק כסף לכרטיס טיסה זול, נואשת להפסקה.
מרגרט, שקועה במושב תיירים צפוף כשלילי חגורה בחגורה, מצאה את עצמה במהרה מתמודדת עם משבר נוסף כאשר התינוקת החלה לבכות ללא הרף. למרות ניסיונותיה הנואשים להרגיע אותה, בכי הצורם של לילי הדהד בתא הנוסעים, וגררה מבטים זועמים ואנחות עצבניות מצד נוסעים אחרים. המצב הסלים כאשר הגבר שישב ממש ליד מרגרט איבד את עשתונותיו. הוא דרש, בקול רם ואכזריות, ממנה “להשתיק את התינוקת” והורה לה לזוז, כיוון שסירב לבלות את מושבו בתשלום “נעול ליד תינוק צורח”. מושפלת ומובסת, מרגרט קמה, דמעות זולגות על פניה, מוכנה לגרור את עצמה לחלק האחורי של המטוס.
בדיוק כשמרגרט הסתובבה לעזוב, קול עצר אותה. נער, לא יותר מ-16, עמד כמה שורות קדימה. כאילו בקסם, בכייה של לילי פסק מיד. הילד חייך והציע למרגרט את מושבו במחלקת עסקים, התעקש שהיא והתינוקת יהיו שם יותר בנוח והבטיח לה שהוריו יבינו. המומה מטוב ליבו האמיתי, מרגרט קיבלה את פניה וזכתה לקבלת פנים חמה על ידי הוריו של הילד בתא העסקים המרווח. הניגוד היה בולט; מרגרט שקעה במושב הרחב, ולילי לבסוף נרגעה ולקחה בקבוק בשלווה. דמעותיה של מרגרט, כעת של הכרת תודה עצומה, זלגו כשהבינה שאנשים מסוימים עדיין גילו חמלה.
בעוד מרגרט נחה, הנערה הרחומה תפסה בשקט את מושבה הפנוי – ממש ליד האיש האכזר. האיש, שהתרברב בתחילה ש”התינוק הצורח איננו”, קפא מיד כשהסתובב וזיהה את שותפו החדש למושב: בנו המתבגר של הבוס שלו. הנער התעמת איתו ברוגע, והסביר ששמע וראה הכל, ושהוריו לימדו אותו “איך להתייחס לאנשים. כשאתה חושב שאף אחד חשוב לא צופה, זה אומר הכל על אופיו של אדם”. שאר הטיסה הייתה מייסרת עבור העובד, שישב בדממה נוקשה. לאחר הנחיתה, הנער סיפר לאביו את כל הסיפור, ואביו התעמת מיד עם העובד בפומבי בטרמינל שדה התעופה.
הבוס אמר לעובד שלו שמישהו שיכול להתייחס לסבתא נאבקת ולתינוק תמים באכזריות מכוונת שכזו אינו ראוי למקום בחברה שלו, שכן הדבר משקף בצורה שלילית את ערכיהם. זמן קצר לאחר מכן, הגבר איבד את עבודתו. עבור מרגרט, כל החוויה הזו הייתה נקודת מפנה. אכזריותו של הגבר כמעט שברה אותה, והותירה אותה בתחושה בלתי נראית וחסרת משמעות. עם זאת, טוב ליבם הבלתי צפוי של הנער והוריו הרים את רוחה והזכיר לה שלא כולם עוצמים עין מסבל. מרגרט עזבה את הטיסה עם תחושה מחודשת של ערך עצמי, מתוך הבנה שנכדתה הקטנה ראויה לפחות לאדם אחד שלעולם לא יעזוב, ולחמלה הפשוטה הזו תמיד יש השפעה מתמשכת.