אחותי סירבה לאפשר לדוברמן של אבא להשתתף בלוויה שלו – באמצע הטקס, הוא נכנס כשהוא נושא את התיק הוורוד הישן שלו, ומה שהיה בפנים גרם לכולם להזדעזע

לאחר מותה של אימן, דוברמן מסור הפך לבן לוויה בלתי נפרד של האב במשך תשע שנים, ישן לצידו ונשאר קרוב אליו בזמן שמצבו הבריאותי הידרדר. כאשר האב נפטר לבסוף, האחות הגדולה, לורה, הששתלטה על ההכנות ואסרה בתכלית האיסור על הכלב להשתתף בלוויה, בטענה שאנשים יפחדו ממנו. עם זאת, החלטה זו נבעה מיותר מאשר סתם סלידה מכלבים; לורה העבירה את השבועות האחרונים בחיפוש קדחתני בסככה של אביה כדי להסתיר סוד אפל מעברה כנערה.

באמצע טקס הלוויה, הדוברמן פרץ לפתע דרך דלתות הכנסייה כשלרגליו בוץ, כשהוא נושא תיק ורוד ישן ודהוי שאותו חפר מתחת ללוחות הרצפה בסככה של אביה. כאשר המספר פתח את התיק, הוא גילה חבילת מזומנים ישנה ועבה ומכתב וידוי בכתב יד שהסביר כיצד לורה סחטה כסף מאביה עשרות שנים קודם לכן. מבוהלת מהתגלית, לורה ברחה מיד מהכנסייה, מנואשת בניסיון לשמור על שאר הראיות נסתרות מעיני שאר בני המשפחה.

לאחר הלוויה, המספר איתר את קופסת המתכת החסרה שהוסתרה מתחת ללוחות הרצפה בסככה והתעמת עם לורה בדירתה הישנה. לורה התמוטטה בבכי, והסבירה שהיא השתמשה בביקוריה כדי לטפל באביה בזמן שניסתה נואשות למצוא את הראיות המוסתרות של טעויות העבר שלה בטרם יוכל לחשוף אותה. היא הודתה שמנעה בכוונה מהמספר לבקר את אביה הגוסס אך ורק כדי להסתיר את ההונאה שלה מהנעורים, ובכך גזלה מהם ימים אחרונים ויקרים יחד.

אף על פי שהמספר שיתף בסופו של דבר את האמת על הביקורים המוגבלים עם בני המשפחה, הוא החליט להגן על סודה בן שלושים השנים של אחותו בנוגע לסחיטה מימי הנעורים במקום להרוס את המוניטין שלה. בזמן שעבר על חפציו בביתו של האב שבוע לאחר מכן, המספר מצא את התיק הוורוד ואת קופסת המתכת מונחים בשקט על שולחן המטבח לצד הכורסה הריקה.