המספרת, טליה, התחילה את חג המולד בתחושה של כאב לב שקט. לאחר שקיבלה נסיעת עסקים דחופה יומיים בלבד לפני חג המולד, היא הרגישה אשמה על כך שהשאירה את בעלה, מארק, לבד, במיוחד לאחר ששבע שנות עקרות הותירו אותה שברירית רגשית ועמדה בפני החלטות קשות לגבי עתידם. בשדה התעופה, היא שמה לב להתנהגותו יוצאת הדופן לאחרונה של מארק: חיבוקים מהירים, מבטים מוסחים ושיחות טלפון פתאומיות שהוא ענה להן בחוץ, תוך שהוא מסביר אותן במעורפל כ”ענייני עסקים”. בלילה שלפני נסיעתה, היא הבחינה במסך הטלפון שלו, שהראה אתר אינטרנט מלא במנשאים, לפני שהוא טען במהירות שהוא מסתכל על “גרביים רכות”, מה שהגביר את הסערה הפנימית שלה ואת הפחד שלחץ החג פשוט יכבוש אותה.
הקלה שטפה את טליה כאשר הבוס שלה התקשר ושחרר אותה מהפרויקט מוקדם מהצפוי, מה שאפשר לה לטוס הביתה יומיים לפני הזמן. היא תכננה מפגש מפתיע שקט. אבל ברגע שנכנסה לסלון החם והשקט שלה, עולמה התנפץ. היא מצאה את מארק ישן על הספה, זרועותיו עטופות במגננה סביב תינוק בן יומו עטוף. טליה הגיעה מיד למסקנה ההרסנית שמארק בגד בה ושהתינוק הוא בנו הסודי. מעילה נפל לרצפה בעודה עומדת קפואה, בהה בביטוי הפיזי של הפחד הגרוע ביותר שלה – תינוק שנראה אהוב ושייך לו.
מארק התעורר בפתאומיות וראה את הפאניקה והכאב בעיניה של טליה. הוא הודה במהירות ששיקר, אך הכחיש בתוקף שבגד בה, מחשש שתחשוב את הגרוע מכל. הוא הודה שחודש קודם לכן פגש אישה צעירה, בהריון וחסרת בית בשם אלן ליד תחנת דלק. מארק, שלא היה מסוגל להתעלם ממצוקתה, הציע לה מחסה בדירתה הישנה והלא מנוצלת של סבתה, בדק מה שלומה וסיפק לה אוכל. אלן, שלא הייתה לה משפחה ואביה של תינוקה נעלם, נכנסה ללידה מוקדמת וילדה בת, גרייס.
מארק הסביר שאלן התקשרה אליו יומיים לאחר הלידה כדי לומר שהיא אוהבת את תינוקה אך לא יכולה לתת לגרייס “לגווע ברעב” או לגדול ברחובות; היא רצתה שתהיה לה משפחה אמיתית. הוא גילה כי שיחות הטלפון המסתוריות והסחת דעתו היו קשורות לעזרה לאלן וליזום ההליך המשפטי באמצעות מרפאה לנשים. הוא הודה שלא סיפר לטליה דבר משום שחשש לתת לה “תקווה כוזבת” לאחר מאבקה הארוך בבעיות פוריות. הוא אישר שאלן העניקה להן משמורת מלאה בזמן שהאימוץ הרשמי הושלם והבהיר שגרייס לא ננטשה אלא “ניתנה” להן באהבה.
למחרת בבוקר, טליה פגשה את אלן, אישה צעירה עם עיניים עייפות, נרשמה לתוכנית גמילה והתמקדה בהצבת תינוקה במקום הראשון. טליה הרגיעה את אלן שהיא אמיצה להפליא ושהיא תישאר חלק מחייה של גרייס, והציעה שהיא תוכל להפוך ל”חברה” או אפילו ל”משפחה” שלה. במהלך חמשת החודשים הבאים, תהליך האימוץ עבר בצורה חלקה, כאשר אלן נותרה מעורבת ושלחה מתנות סרוגות יד וכרטיס לב ליום הולדתה הראשון של גרייס. גרייס כמעט בת שנתיים וממלאת את ביתם בשמחה. טליה ומארק מספרים לגרייס שאלן היא חברה שלה ושהמשפחה שלהם התאחדה בצורה בלתי צפויה, וחוגגת את האמת שלפעמים המתנה הגדולה ביותר מגיעה בשקט בבוקר הקר ביותר בשנה.