שמונה שנים לאחר שבתי בת השש־עשרה, נורה, נעלמה ללא עקבות מחוף ים עמוס — בלי הטלפון הנייד שלה ובלי הסנדלים שלה — בעלי מייקל ואני כמעט איבדנו כל תקווה. במהלך טיול לעיר חוף הבחנתי באישה שלבשה טוניקת חוף בולטת בצבע טורקיז, שעליה נתפרה שמש צהובה ברקמת יד — תיקון ייחודי שאמי ביצעה בטוניקה של נורה בשבוע שלפני היעלמותה. פניתי אל האישה, ששמה איליין, והיא חשפה שבעבר ניהלה מקלט מקומי לנשים, שבו נורה מצאה מחסה ארבע שנים קודם לכן לאחר שנמלטה מגבר מבוגר, מתעלל ושולט בשם קיילב, שבאותו יום תמרן אותה לעזוב את ביתה.
איליין הסבירה לנו בעדינות שנורה עובדת כיום בבית קפה שנמצא ממש בקרבת מקום, אך הפצירה בנו שלא להתפרץ לשם ללא התראה — מחשש שנורה תיבהל מרוב בושה ואשמה ותברח שוב. בזמן שישבה איתנו, איליין סיפרה כיצד קיילב בודד את נורה, שלט בחייה ושכנע אותה שאנחנו שונאים אותה, ובכך לכד אותה במשך ארבע שנים במעגל של פחד, עד שלבסוף נעצר. אפילו לאחר שנמלטה למקלט לנשים, נורה התביישה מכדי לחזור הביתה או ליצור איתנו קשר, משום שהאמינה שהרסה את כל חייה בהחלטה אחת שגויה שקיבלה בגיל שש־עשרה.
לאחר שאיליין שוחחה עם נורה בפרטיות בחדר מאחורי בית הקפה, נורה הסכימה לפגוש אותנו באותו ערב. כשנכנסה לחדר, ביקשה סליחה בדמעות וחששה שנחשוב שהיא הייתה טיפשה, מייקל ואני חיבקנו אותה. הבהרנו לה שבאותו זמן היא הייתה רק ילדה שעשתה טעות, ושלא האשמנו אותה בדבר. אף שהעבר עדיין הפחיד אותה, ההבנה שאהבתנו אליה נותרה ללא תנאי הביאה לכולנו תחושת הקלה עצומה, כשהתחלנו לעבד יחד שמונה שנים של פרידה כואבת.
את הימים הבאים בילינו יחד, חידשנו את הקשר בינינו ובנינו לאט את מערכת היחסים שלנו מחדש, אף שנורה הסבירה שהיא עדיין לא מוכנה לעבור בחזרה לחדר הילדות שלה. לאחר שבנתה לעצמה חיים עצמאיים עם דירה משלה, עבודה בבית הקפה ותוכניות ללימודים, היה עליה לשמור על עצמאותה בזמן שהיא מאפשרת לנו לחזור בהדרגה לעולמה. לפני שעזבנו, נורה החזירה לי את טוניקת החוף הישנה שלה, עם השמש הצהובה שכבר דהתה — סימן לכך שהיא רוצה להשאיר את הטראומה מאחור ובו בזמן לשמור את משפחתה קרובה אליה.
שישה חודשים לאחר מכן, הקשר בינינו ממשיך להתחזק בהתמדה באמצעות שיחות טלפון, הודעות וביקורים תכופים, בעוד נורה ממשיכה בתהליך ההחלמה שלה בעזרת טיפול וקורסים. אף שלעולם לא נוכל להחזיר את שמונה השנים שאבדו, אנחנו מגלים יחד דרך חדשה קדימה, המבוססת על כבוד הדדי וביטחון. אני כבר לא צריכה לחיות בחוסר ודאות מתיש, משום שאני יודעת שבתי בטוחה וחיה, ושסוף סוף היא מבינה שטעות של גיל ההתבגרות לעולם אינה קובעת את הערך שלה.