הגבר שיקר לאשתו ויצא לחופשה עם פילגשו, מבלי לדעת כלל שאשתו כבר ידעה על הרומנים שלו. הוא לא ציפה להפתעה כזו.
מארק חי בציפייה שקטה במשך שבועות. הוא תכנן בקפידה את טיולו הסודי עם אהובתו הצעירה: הוא בחר אתר נופש שטוף שמש בחוף המערבי, הזמין אתר נופש רומנטי לשניים, והחביא את מסמכי הנסיעה במכונית, עמוק מתחת לערימת תיקים. הוא הכין מכתב מזויף לאשתו, ובו טען שהוא יוצא לנסיעת עסקים.
באותו ערב, הוא הגיע הביתה ונראה מותש.
“אני צריך לצאת מחר לעבודה”, הוא אמר בנחת.
אשתו, סמנתה, פשוט הנהנה. במשך החודשים האחרונים, מארק היה קר, מרוחק ועצבני כל הזמן. אבל הוא היה כל כך משוכנע בשקר שלו שהוא לא הבין כמה היא כבר ידעה.
סמנתה חשדה זה מכבר שמשהו לא בסדר. תחושת הבטן שלה אמרה לה שוב ושוב שלא העבודה היא שהעסיקה אותו, אלא אישה אחרת.
אבל עד אותו ערב, לא היו לה הוכחות.
באמצע הלילה, אחרי שמארק נרדם, היא זחלה בשקט למוסך. בעזרת אור הטלפון הנייד שלה, היא סרקה את המכונית. לקח פחות מדקה למצוא את מה שחיפשה: כרטיסים מקופלים בקפידה לשני אנשים – ושם המאהבת שלו היה כתוב בבירור כנוסעת השנייה.
סמנתה עצרה, קפואה. אחר כך היא נשמה ברוגע ובאטיות. היא חזרה לבית וישבה לבדה במטבח זמן רב בלי לומר מילה.
היא יכלה לצרוח. היא יכלה לזרוק את בגדיו מחוץ לדלת או להתקשר לפילגשו.
אבל היא בחרה במשהו אחר. עד הבוקר, הייתה לה תוכנית שתפתיע לחלוטין את מארק.
היא הוציאה שקית קמח, חילקה חלק ממנה לכמה שקיות קטנות ושקופות עם סגירת רוכסן, ואטמה אותן בזהירות. החבילות נראו חשודות – מספיק כדי לעורר שאלות, אך לחלוטין לא מזיקות.
היא תחבה את השקיות הללו עמוק בין חפציו של מארק במזוודה.
ביום העזיבה, מארק היה במצב רוח מרומם. אהובתו הלכה לצידו, רגועה לחלוטין. אף אחד מהם לא חשד בדבר.
אבל כשהמזוודה עברה דרך הבדיקה הביטחונית, נשמעה לפתע אזעקה. המאבטחים החליפו מבטים וניגשו למארק.
עובד ביקש ממנו בנימוס לבוא לחדר נפרד.
אהובתו נעשתה עצבנית.
“מה קורה?” היא שאלה בבהלה.
“רק בדיקה שגרתית”, אמר אחד השוטרים ברוגע.
מארק עקב אחריהם ללא היסוס. הוא היה בטוח שהמזוודה שלו מכילה רק בגד ים, חולצות וסנדלים.
עם זאת, כאשר המזוודה נפתחה ומאבטח שלף כמה שקיות קטנות של אבקה לבנה, מארק הרגיש שגרונו מתייבש.
“מה זה?” שאל הקצין בחדות.
“אני… אין לי מושג!” גמגם מארק.
שעות ארוכות של חקירה באו בעקבותיו. הם שאלו את אותן שאלות שוב ושוב. הם בדקו מסמכים, יצרו קשר עם מומחים וחיפשו בכל פינה במזוודה שלו.
אהובתו התקשרה אליו ללא הרף, ואז בתדירות נמוכה ופחות. לבסוף, היא עצרה ובסופו של דבר טסה לבד.
לאחר שעות רבות ומייסרות, נכנס מומחה.
“בדקנו את האבקה. זה… קמח רגיל.”
הקצינים הביטו זה בזה, הפעם עצבניים.
“אתה יכול ללכת, אדוני. עם זאת, הטיסה שלך כבר המריאה.”
מארק עזב את החדר עם המזוודה שלו. הוא ניסה להשיג את אהובתו, אך היא לא ענתה. ההליכה הביתה נראתה אינסופית.
כשהוא פתח את דלת הכניסה, ליבו הרגיש כאילו הוא צונח לתהום. הבית היה ריק. סמנתה לקחה את הילדים ועזבה.