בהתחלה חשבתי שאני סתם מגזימה. אבל החתול שלי התחיל להתנהג בצורה מוזרה יותר ויותר – במיוחד בלילה. אחר כך צפיתי בצילומי המצלמה… ולא האמנתי למראה עיניי.

כשהחליטתי לקנות חיית מחמד, חלמתי על חתול עדין ורגוע שיישן לי לרגלי ויגרגר בערבים. בחרנו חתול בוגר – מחונך היטב, שקט ומושלם לבית משפחתי נעים. אבל בלילה הראשון כבר הבנתי שמשהו לא בסדר.

החתול לא שכב. הוא עמד ליד דלת חדר השינה, בלי למצמץ, כאילו חיכה למישהו. עיניו שיקפו את האור העמום של מנורת הלילה, וגופו נמתח כמו צייד.

ריחמתי עליו וקראתי לו. הוא קפץ על המיטה ושכב בראש המיטה. לא ידעתי אז שזו רק ההתחלה.

אחרי כמה ימים התחלתי להרגיש גרוע יותר. הגרון שלי כאב, והנשימה התקשתה, כאילו מישהו לוחץ לאט על החזה שלי. הרופא אמר שאין אלרגיה.

ואז קרה משהו שהפחיד אותי מאוד.

באמצע הלילה, התעוררתי למשמע משקל על חזי. החתול ישב ממש עליי, ללא תנועה, בהה בפנים שלי. מבטו היה עז מדי, כמעט אנושי. הרגשתי לא בנוח.

בבוקר שלמחרת, הנחתי את המצלמה, והחלטתי שאני לא רוצה לתהות יותר. ומה שראיתי בהקלטה באמת הדהים אותי.

בכל לילה, בערך באותו הזמן, החתול היה ניגש אליי בשקט, שוכב על חזי ומתחיל לגרגר. הוא לא זז, לא ניסה להתמקם בנוחות – הוא פשוט שכב שם, כאילו במשימה כלשהי.

בהתחלה, חשבתי שזה רק סימן של חיבה. אבל עד מהרה התברר: הוא בחר את אותה נקודה, בדיוק אותה נקודה שבה הרגשתי לחץ וכאב עזים.

התעוררתי בזיעה קרה, מרגיש כאילו אני נחנק. לפעמים אפילו נדמה היה שיש מישהו בחדר.

בשלב מסוים, כמעט האמנתי שהחתול רואה דברים שאני לא רואה.

ביאוש, הלכתי שוב לרופא, והתעקשתי על בדיקות מפורטות. והאבחנה הייתה בלתי צפויה: בעיות בבלוטת התריס.

כשסיפרתי לחבריי על כך, רבים פשוט הנהנו: “חתולים חשים כאב”. מישהו אמר שהם שוכבים על מקומות כואבים כדי להקל על סבלו של בעליהם, כאילו מעבירים את חוממם.

ואז הבנתי – ייתכן שהחתול שלי לא הפחיד אותי. הוא הזהיר אותי.

עכשיו, כשהוא חוזר בלילה, אני לא מגרשת אותו. אני נותנת לו לשכב על חזי ומקשיבה לגרגור שלו, כמו דופק של רוגע. אני כבר לא מפחדת. אני אסירת תודה.