סבתא אירחה בשמחה במשך כל הקיץ את שני נכדיה, בן בן התשע וסופי בת השבע, בזמן שהוריהם שיפצו את ביתם. לאורך כל הביקור, בן לא נפרד מתיק גב ירוק קטן, שעליו שמר בקנאות ולא הסכים להסיר ממנו את עיניו. כשהקיץ הגיע לסיומו והוריו הגיעו לקחת את הילדים הביתה, הסבתא הבחינה במתח עדין בין בנה אדם לאשתו טארה, אך בתחילה ביטלה אותו כלאחר יד.
כשפינתה את המיטות בחדר האורחים לאחר שהמשפחה עזבה, גילתה הסבתא מפתח פליז מוסתר ופתק מתחת למזרן של בן. הפתק, שנכתב בכתב ידו של אדם, הסביר שהמפתח שייך לדירה החדשה שלו, והבטיח לבן שתמיד יהיה לו שם בית. בכך נחשף שההורים נפרדו בסתר. בן נשא את הסוד הכבד הזה לאורך כל הקיץ, ואף הכין רשימה מפורטת בכתב יד כדי לסמן היכן כל אחד מבני המשפחה גר.
כשעימתה אותו אמו עם הראיות שמצאה, הוא התנגד בתחילה לדבר על הפרידה, אך לבסוף הודה שהוא וטארה חיים בנפרד. אדם חשש מהשקפותיה המסורתיות של אמו על נישואים, ולכן השביע את בן לשמור על שתיקה כדי להגן על אחותו הצעירה מדאגות, מבלי שהתכוון לכך והעמיס על כתפיו של הילד בן התשע פחדים של מבוגרים. כשהבינה את המשא הרגשי שהשתיקה הותירה על הילדים, הסבתא התערבה ועודדה את ההורים להיות כנים איתם.
שבועות לאחר מכן, במהלך חגיגת יום הולדת משפחתית, ההורים סוף סוף סיפרו לבן ולסופי את האמת על הפרידה שלהם בשיחה פתוחה וכנה. אף שהאמת הייתה כואבת, הסרת הסוד הורידה משקל עצום מכתפי הילדים ואפשרה להם להבין שמצב המגורים של הוריהם אינו משנה דבר באהבתם אליהם.
לאחר השיחה המרגשת, המשפחה החלה להתמודד עם המציאות החדשה באמצעות תקשורת בריאה יותר וגבולות ברורים. כשבן השאיר בטעות את תיק הגב הירוק שלו בביקור מאוחר יותר, הסבתא השאירה אותו בכוונה ללא מגע בחדר האורחים, משום שהבינה שהילדים כבר לא צריכים לשאת איתם משאות רגשיים נסתרים. דרך המשבר הקטן הזה היא למדה שאהבה אמיתית פירושה להתמודד יחד עם אמיתות קשות, במקום להגן על הילדים מפני המציאות במחיר השקט הנפשי שלהם.