לורנס, בן 28, חזר הביתה לקול ש”ריסק את עולמו”: יבבותיו הנואשות והלא טבעיות של בנו בן יומו, איידן. הוא מצא את אשתו, קלייר, כפופה ורועדת, שטענה שהתינוק בכה “כל היום”, ודחפה אותה אל סף קריסה ופחד. כאשר לורנס הלך לחדר התינוקות כדי לנחם את איידן, הוא גילה את העריסה ריקה. במקום בנו, הוא מצא מכשיר הקלטה שחור קטן ופתק כופר הדורש 200,000 דולר עבור החזרתו של איידן, עם אזהרה חדה שלא ליצור קשר עם המשטרה. לורנס חשד מיד בשרת מבית החולים, כריס, שאיתו ניהל מפגש מתוח בגלל צנצנת עוגיות שנפלה ואיום מלוכלך ומסתורי.
… למרות התעקשותה הנואשת של קלייר שעליהם לשלם את הכופר כדי להגן על איידן – תגובה שלורנס מצא חזרות מחשידות – הוא החליט לנצל את המצב כדי לחשוף את החוטף. לורנס, שלא הצליח למשוך את מלוא סכום הכופר, לקח את 50,000 הדולר שיכל לקבל מיד ונסע למזח. הוא הניח את הכסף בלוקר 117 כפי שהונחה וחיכה. לא עבר זמן רב עד שכריס, השרת, הופיע. לורנס התעמת מיד עם כריס וריסן אותו פיזית, והאשים אותו בחטיפה. כריס, לעומת זאת, התעקש שהוא רק מתווך, ששולם עבור הובלת התיק, והורה לו להשאיר אותו בלוקר העבודה שלו כדי שמישהו אחר יאסוף אותו.
הפחד האמיתי והבהלני של כריס שכנע את לורנס שהשרת לא היה המוח. לורנס לחץ עליו לגבי האיום הקודם, וכריס הודה לבסוף: בזמן שניקה את חדר היולדות, הוא ראה את קלייר בחיבוק לוהט עם גבר אחר – אותו זיהה מאוחר יותר כריין, אחיו הצעיר של לורנס. כריס הודה ש”ידע” כשראה את לורנס ופלט שהוא “יתחרט” על כך, לא כאיום, אלא כאזהרה מפני בגידתה של אשתו. ההבנה הכתה בלורנס כמו טון לבנים: החטיפה לכאורה הייתה תחבולה, והכסף נועד לממן את בריחתם של קלייר וריאן, מה שאישר שאיידן אינו בנו הביולוגי.
כאשר לורנס הבין שאשתו ואחיו היו שותפים לעבירה, הוא מיהר לבית החולים וביקש עזרה מרופאו של איידן, ד”ר צ’אנינג. הוא ביקש מהרופא להתקשר לקלייר בנוגע ל”מצב חירום” בנוגע לבריאותו של איידן, ופיתה אותה להגיע לבית החולים. עשרים דקות לאחר מכן, קלייר הגיעה כשאיידן בזרועותיה, מלווה בריאן, ונראתה כמו יחידה משפחתית. לורנס סימן מיד לשני שוטרים מקומיים שאיתם יצר קשר קודם לכן. כשהשוטרים התקרבו לעצור אותם בגין חטיפה, קלייר הודתה בכעס באמת: היא וריאן היו מאוהבים במשך שנים, ואיידן היה בנם, שנולד לאחר שחששה שלורנס לא יוכל להכניס אותה להריון. היא הסבירה שהם נשארו עם לורנס רק משום שהוא היה “בטוח” והיה לו הכסף הדרוש להם לחייהם החדשים.
קלייר הגנה בכעס על מעשיה, והסבירה שהם לא חשבו שאבהותו של איידן תהיה חשובה, מכיוון שהילד צריך לגדול עם כסף, ושהם תכננו לגנוב את כספי הכופר כדי להימלט. לורנס, פגועה עמוקות אך נחושה, סירבה לתת לאכזריותה להצליח. הוא הביט באיידן, שבכה בזרועות אמו, והכריז בתקיפות, “על פי תעודת הלידה שלו, אני קלייר. אני האב היחיד שיהיה לו אי פעם, ולא אתן לאף אחד מכם לפגוע בו שוב.” שוטר לקח בעדינות את איידן מאחיזתה של קלייר. לורנס חיבק את בנו והרגיש את התינוק נרגע בזרועותיו, הבכי המבוהל מתרכך לליבבות עייפות. הוא עזב עם ד”ר צ’אנינג כדי להבטיח את שלומו של איידן, נחוש בהחלטתו להגן על הילד שהוא ראה כשלו.