השוטר טרנט, בן 32, עדיין התאבל על אובדן אשתו ובתו התינוקת בשריפה בבית שנתיים קודם לכן, כאשר הוזעק לזירה בדירות ריברסייד בלילה קפוא של פברואר. השיחה דיווחה על אישה מחוסרת הכרה ותינוק בוכים במשך שעות בבניין נטוש. בפנים, טרנט מצא אישה על סף קריסה, וחשוב מכך, ילד בן ארבעה חודשים שלבש רק חיתול מלוכלך וסבל קשות מקור ורעב. באותו רגע, ליבו של טרנט, שהתקשה מצער, נשבר, והשיחה הפכה אישית; הוא הוריד את מעילו, ניחם את התינוק, והבין שהחזקת הילד היא “ההתחלה של משהו” שהוא זקוק לו נואשות.
לאחר שהאם נלקחה לבית החולים (רק כדי להיעלם מאוחר יותר ללא עקבות), טרנט לא הצליח להוציא מראשו את תמונת ידו הזעירה של התינוק אוחזת בחולצתו. הוא בילה את הימים הבאים מרותק לפניו של התינוק, והבין שהילד ננטש לחלוטין. שבוע לאחר מכן, מונע על ידי אינסטינקט ותחושה שזו דרכו לריפוי, הוא החל בתהליך האימוץ. התהליך ארך חודשים, אך ביום בו קרא רשמית לילד ג’קסון והחזיק אותו בזרועותיו כבנו, טרנט חש גל של תקווה שלא הכיר מאז השריפה, והפך אותו משוטר מתאבל לאב עם עתיד.
השנים חלפו יפה כשטרנט גידל את ג’קסון כאב יחיד, הסתמך על מטפלת וניהל משמרות ארוכות. ג’קסון גדל לילד מבריק, סקרן וחסר פחד, שבגיל שש גילה תשוקה להתעמלות, שהפכה לאובססיה שלו ולמקור לשמחה עצומה. ג’קסון הצטיין, כאשר מאמנים הזכירו אליפויות מדינה ומלגות מכללות. השניים בנו חיים יציבים, צחקו יותר ממה שדאגו, עד שש עשרה שנים לאחר פגישתם הראשונה, פרצה סערה שקטה: שיחת טלפון מאישה בשם שרה, אמו הביולוגית של ג’קסון.
שרה, שלא דמה כלל לאישה מהבניין הנטוש, הסבירה שהיא שרדה, בילתה שנים בהחלמה, ושמרה על בנה מרחוק. טרנט הסכים להיפגש, וכשהשרה הסבירה את נסיבותיה הנואשות שאילצו אותה לברוח מבית החולים לאחר הלידה, ג’קסון עיבד את החדשות המדהימות. עם זאת, הוא מיהר להביט בטרנט והדגיש שבעוד שהוא סולח לשרה, האיש שהציל את חייו, אימץ אותו והיה שם בשבילו בטוב וברענן היה אביו. הם הסכימו להיפגש מדי פעם, ובכך אישרו מחדש שהקשר ביניהם מבוסס על בחירה, לא על ביולוגיה.
הסיפור הגיע לשיאו בטקס הענקת הפרסים של ג’קסון בתיכון. לאחר שקיבל את פרס הספורטאי המצטיין, ג’קסון קרא לטרנט לבמה. ברגע עוצמתי ודומע, הוא הודה בפומבי לאביו על שהציל אותו, גידל אותו והראה לו איך נראית אהבה ללא תנאי, והעניק לטרנט את המדליה. המחווה אישרה מחדש את עומק הקשר ביניהם. טרנט זיהה שאובדן לפעמים יוצר את המרחב הדרוש לסוגים חדשים של אהבה, ושהאדם שאתה רוצה להציל יכול להפוך לאדם שמציל אותך, ולהוכיח שהחיים “אכזריים ויפים בו זמנית”.