כולם מסביב פרצו בצחוק לאחר שבעל הרכב, שצחק על המנקה הקשישה, אמר, “אם אתה יכול לתקן את זה, המכונית שלך.” אולם, הצחוקים הללו קפאו מיד לאחר מעשה המנקה.
מול מחסן הירקות, משאית ענקית השתתקה לחלוטין, המנוע שלה רטנט. שלוש עשרה טונות של ירקות טריים היו צריכות להגיע למרכז תוך מספר שעות; אחרת, קנסות עצומים וחוזים מבוטלים היו קרובים. בעוד בעל המחסן, מר אלכסנדר, נאבק ללא אונים עם המנוע, המכונאי ושען היקר שלו הניד בראשם בייאוש, ואמרו שהתיקון ייקח לפחות עשר שעות. באותו רגע, דוד איוון, המנקה הוותיק שטאטא כל פינה במחסן במשך עשרים שנה, ניגש בשקט עם המטאטא שלו ואמר, “תן לי להסתכל.”
הצעה זו עוררה גל של לעג. אחד הנהגים פרץ בצחוק ואמר, “אתה הולך לתקן את זה עם מטאטא, סבא?” בעוד המכונאי הביט בו בהבעת בוז. אבל דוד איוון היה כל כך רגוע ובטוח בעצמו שמר אלכסנדר נתן לו בחוסר רצון חמש דקות. הזקן נשען על המטאטא שלו על הקיר, הוריד את מעילו, גלגל את שרווליו למעלה וצלל עמוק לתוך המנוע.
בידיים יציבות, דוד איוון ניתק כמה חוטים, ביקש מפתח ברגים והתערב בנקודה שאף אחד אחר לא שם לב אליה. לאחר מספר דקות, הוא הזדקף, ניגב את ידיו ואמר, “התניע”. כשהנהג התיישב במושב וסובב את המפתח, המנוע החל לרעום בצורה חלקה. הקהל, שצחק רגעים ספורים קודם לכן, שקע בדממה עמוקה ובתדהמה. איש לא האמין; מנקה זקן פתר בעיה שאפילו המכונאים המיומנים ביותר לא יכלו לפתור תוך דקות.
בעוד כולם נדהמו, דוד איוון הסביר במונחים טכניים מדוע המנוע התקלקל והיכן התרחש החמצון. מר אלכסנדר, שלא הצליח להסתיר את הפתעתו, שאל, “איפה למדת את כל זה?” כשנשאל, הזקן ענה בחיוך עצוב, “לפני עשרים שנה, הייתה לי סוכנות רכב משלי ומוסך ענק. תיקנתי אלפי מכוניות עד ששותפיי רימו אותי ולקחו ממני הכל.” דוד איוון הרים את המטאטא שלו וחזר לעבודה כאילו כלום לא קרה, והשאיר מאחור קהל קפוא מבושה ותדהמה.