במרץ 2012, ריצ’רד נוריס עבר את השתלת הפנים הנרחבת ביותר שבוצעה אי פעם במרכז הרפואי של אוניברסיטת מרילנד – הליך פורץ דרך שנמשך 36 שעות שהחליף את כל פניו, מהלסת ועד הלשון, העור והשרירים, והותיר רק את עיניו ואת החלק האחורי של גרונו ללא פגע. התורם היה ג’ושוע אברסאנו, בן 21, שמת באופן טרגי בתאונת דרכים. ניתוח יוצא דופן זה בוצע לאחר שתאונת נשק בשנת 1997 הותירה את נוריס מעוות קשות, ואילצה אותו להיכנס לשנים של בידוד.
ההשתלה שינתה את חייו של ריצ’רד בדרכים שמעולם לא דמיין. בעבר, מתבודד שקנה קניות רק בלילה והסתתר מאחורי מסכות כירורגיות, הוא החזיר לעצמו את הביטחון להצטרף לחברה. בשנת 2012, הוא שיתף, “אנשים נהגו לבהות בי בגלל העיוות שלי. עכשיו הם יכולים לבהות בי בתדהמה ובשינוי שעברתי.” הפנים החדשות אפשרו לו לנוע בחופשיות, לחוות שוב קשר אנושי, ולהיראות לא בגלל פציעותיו, אלא בגלל האדם שהוא באמת.
ריצ’רד הביע שוב ושוב את תודתו העמוקה לצוות הכירורגי, ובעיקר למשפחתו של ג’ושוע. בנאום גאלה לגיוס תרומות, הוא אמר: “תודה לך, ג’ושוע. תמיד נהיה אסירי תודה לך ולמשפחתך על מתנת החיים הזו”. דבריו משקפים את הנדיבות והאומץ העמוקים של משפחת התורם, שהחלטתם אפשרה לאדם להיוולד מחדש בגוף וברוח.
הגודל הרגשי של ההשתלה הודגם בחדות במהלך פגישתו הראשונה עם אחותו של ג’ושוע, רבקה אברסאנו, שצולמה עבור תוכנית “60 דקות אוסטרליה”. כשהיא שאלה אם תוכל לגעת בפניו החדשות של ריצ’רד, הוא הסכים מיד. כשידה נחה על מצחו, היא אמרה את המילים שלכדו את הסיפור האנושי יוצא הדופן שמאחורי הניתוח: “אלה הפנים שגדלתי איתן”.
מסעו של ריצ’רד נוריס הוא עדות לכוחה משנה החיים של החדשנות הרפואית, לנדיבותן של משפחות התורמות ולחוסן של הרוח האנושית. סיפורו חורג מעבר לרפואה – הוא עוסק בתקווה, בהתחדשות ובקשרים העמוקים שיכולים לצמוח מתוך טרגדיה, ומזכיר לנו את האומץ הנדרש גם כדי לתת וגם כדי לקבל את מתנת החיים.