ג’רלד, נהג אוטובוס בית ספר במשך 15 שנה, מצא שמחה ומטרה בעבודתו השגרתית לכאורה, למרות שאשתו התעקשה שהוא מרוויח “פינים”. בוקר קר במיוחד אחד, במהלך בדיקה שגרתית לאחר שהוריד את התלמידים, הוא הבחין בילד שקט ורזה מצטופף במושב האחורי. הילד בן השבע, ששמו איידן, הודה שהוא סובל מקור, וג’רלד נחרד לראות את אצבעותיו כחולות, נוקשות ונפוחות מחשיפה ממושכת לקור. איידן הסביר שהוריו לא יכלו להרשות לעצמם זוג כפפות חדש לאחר שכפפותיו הישנות נקרעו. ללא היסוס, ג’רלד הוריד את כפפותיו ונתן אותן לילד, כשהוא מבטיח לקנות לו זוג חדש אחרי בית הספר, בידיעה שהוא צריך לעזור לילד בכאב שקט.
באותו יום, ג’רלד הוציא את הדולר האחרון שלו על זוג כפפות עבות וצעיף עבור איידן אצל החנווני המקומי, ג’ניס. הוא הניח את הפריטים בקופסת נעליים מאחורי מושב הנהג שלו, יחד עם פתק פשוט ואנונימי: “אם קר לך, קח משהו מכאן. – ג’רלד, נהג האוטובוס שלך”. באותו אחר הצהריים, איידן לקח בשקט את הצעיף וחייך כשירד מהאוטובוס, כבר לא רועד. מעשה קטן ודיסקרטי זה היה מספיק לג’רלד, אבל הוא הפך במהרה למשהו גדול יותר. השמועה על טוב הלב השקט התפשטה, ועד מהרה ג’רלד זומן למשרד המנהל.
המנהל תומפסון, רחוק מלהגעור בג’רלד, סיפר לו שהילד שעזר לו היה איידן, בנו של כבאי בשם אוון, שנפצע ונאבק כלכלית. קופסת הנעליים הקטנה והנדיבה של ג’רלד עוררה תגובה אדירה בקהילה. בית הספר השיק גיוס כספים ויוזמה כלל-מחוזית בשם “פרויקט הנסיעה החמה” כדי לספק מעילים, מגפיים, כפפות וצעיפים למשפחות בעלות הכנסה נמוכה, “בלי לשאול שאלות”. קופסת הנעליים הראשונית גדלה במהרה לארגז מלא כאשר הורים, מורים ואפילו ג’ניס מהחנות המקומית החלו לתרום. ילדים החלו להשאיר פתקי תודה אנונימיים בפנים, מה שאישר את ההשפעה העמוקה של הפרויקט.
הצלחתו הגוברת של הפרויקט הודגשה על ידי רגעים של הכרת תודה אישית. דודתו של איידן, קלייר, ניגשה לג’רלד כדי להודות לו על ש”ראה” את אחיינה והעניקה לו כרטיס מתנה משפחתי. לאחר מכן, כונסה עצרת הפתעה, שבה ג’רלד הוכר כ”גיבור מקומי” על חמלתו. המנהל הודיע כי הקרן הורחבה כך שתכלול בתי ספר ואוטובוסים נוספים. הרגע המרגש ביותר הגיע כאשר איידן עלה לבמה כשהוא אוחז בידו של אביו, אוון, כבאי. אוון הודה לג’רלד, ולחש כי טוב ליבו לא רק עזר לבנו אלא גם “הציל” אותו במהלך החורף הקשה ביותר של המשפחה.
ההכרה וההשפעה של הפרויקט שינו באופן מהותי את נקודת המבט של ג’רלד על הקריירה שלו. הוא הבין שעבודתו אינה רק נהיגה בטוחה והגעה בזמן, אלא להיות “קשוב” ונוכח בדרכים קטנות כדי ליצור שינוי עצום. ציור הצבעים של איידן, שכותרתו “תודה ששמרת עלינו חמים. אתה הגיבור שלי”, הפך לתזכורת יומיומית, מודבקת להגה שלו. מעשה החמלה הפשוט של ג’רלד – זוג כפפות וצעיף – פרח לתנועה מתמשכת שכעת מבטיחה לעשרות ילדים במחוז להיות חמים ומטופלים, וממלאת את ג’רלד בגאווה שמעבר לתפקידו.