לאחר חמש עשרה שנות נישואין, רעיה מסורה בשם שרה תרמה באלטרואיזם את כليותה כדי להציל את בעלה החולה קשה, דניאל, מתוך אמונה שהם חולקים חיים יציבים. אולם, עולמה התנפץ יום לאחר הניתוח, כאשר נכנסה לחדרו בבית החולים והפתיעה אותו כשהוא מנשק אישה אחרת. האישה, ג’סיקה, הכריזה בחוצפה שהיא בת זוגו של דניאל מזה שישה חודשים, ושהיא חיعدה שהליך ההשתלת יסתיים כדי שתוכל סוף סוף תפוס את מקומה של שרה.
המומה ובגדה עמוקות, שרה הבינה עד מהרה שדניאל שיקר לשתי הנשים, תוך מניפולציה של אהבתה כדי להבטיח לעצמו איבר מציל חיים והבטחת עתיד לג’סיקה. בהימנעות מלתת לו לשלוט במצב, שרה דאגה ששליח ימסור קופסת מזכרות מעץ ארז לחדרו של דניאל בבית החולים, אשר הכילה את כל מכתבי האהבה, הכרטיסים והראיות לחיי המשפחה המשותפים שלהם לאחרונה. כאשר ג’סיקה ראתה את החפצים הללו והבינה שדניאל שיחק בה באמצעות שקרים על נישואין “שנגמרו”, היא נותרה מרוסקת ועזבה מיד.
כאשר דניאל התאושש מספיק כדי ששוחרר, שרה מנעה ממנו לחזור הביתה, ואמרה לו ללכת לגור אצל אחיו. למרות מחאותיו לגבי ההשפלה, שרה נותרה איתנה, והזכירה לו את הבגדה האמיתית של התעוררות לאחר ניתוח גדול ומציאת המאהבת שלו לצידו. אף על פי שההשלכות הרגשיות היו כואבות, במיוחד בהסברים לילדים, שרה סירבה לתת לשקרו להגדיר את חייה.
עם חלוף החודשים, הזניק הזוג לעבר פרידה משפטית רשמית וגישור. במהלך אחת מפגישותיהם האחרונות, דניאל שאל את שרה האם היא מתחרטת על כך שתרמה לו את הכליה, ועליה היא ענתה בשלווה שלא, מפני שהיא עשתה את הבחירה המכובדת ההיא עבור הבעל שהיא האמינה שהוא ועבור טובת ילדיהם. היא קבעה בנחישות שבחירותיה שייכות אך ורק לו, והשאירה אותו מאחור עם ההשלכות שלו.
בסופו של דבר, שרה לקחה בחזרה את קופסת המזכרות מעץ ארז הריקה, ניקתה אותה מכל המכתבים הישנים של דניאל והחזירה לילדים את הציורים בעבודת יד שלהם. באמצעות שחרור מהראיות המזויפות של נישואין שבורים, היא הבינה שהריקנות של הקופסה אינה טרגדיה, אלא דף חלק. לראשונה مند שנים, היא הרגישה חופשייה לחלוטין, ביודעה שעתידה והחלמתה שייכים אך ורק לה.