המספרת, בת 25 שגדלה בעוני לאחר מות אמה בטרם עת, מספרת על שנות ההתעללות הפסיבית שסבלה מידי חמותה, דיאן, לאחר שנישאה לבנה של דיאן, ג’ייסון. דיאן, ממשפחה עשירה, השפילה את המספרת ללא הרף, וכינתה אותה “יתומה” ו”מקרה של סעד” עם עלבונות מוסווים, במיוחד בנוגע לכישורי הבישול וההורות שלה. למרות שנפגעה, המספרת ניסתה להתמודד עם האכזריות, בעוד שג’ייסון בחר בעקביות “לשמור על השלום” במקום להתעמת עם אמו. המתחים גברו כאשר בני הזוג החליטו לארח את חג ההודיה הראשון שלהם בביתם החדש והצנוע, כאשר המספרת נחושה להוכיח את ערכה על ידי בישול סעודה מורכבת מאפס.
בבוקר חג ההודיה, המספרת עבדה שעות, הכינה הודו מושלם, משופשף בחמאת עשבי תיבול וכל התוספות. ברגע שדיאן הגיעה, היא בדקה מיד את האוכל, וקראה להודו הזהוב “זול” ו”ניסוי”. בתצוגה מדהימה של בוז, דיאן חטפה את תבנית הצלייה מהתנור, צעדה לפח האשפה בחצר האחורית, וזרקה את כל תרנגול ההודו הצלוי במשך חמש שעות ממש מול המספרת, והחליפה אותו בעוף מבושל מראש וקנוי משלה. מעשה זדון מזעזע זה היה נקודת השבירה, אך הגרוע מכל הגיע בארוחת הערב כשדיאן הרימה כוסית והכריזה, “למי שגדל בלי כלום, הצלחת לעשות כמה דברים נכון”, תוך שימוש במילה “יתום” כעלבון מכוון.
בדיוק כשהמספרת עמד לעזוב את השולחן בדמעות, אביו של ג’ייסון, ריצ’רד, שהיה עד בשקט לאכזריותה של אשתו במשך שנים, התערב לבסוף. הוא נזף בדיאן בחומרה על התנהגותה המתעללת והטיח סדרה של פצצות מול כל המשפחה: הוא הודיע שהוא מגיש בקשה לגירושין. ריצ’רד חשף את ההיסטוריה הארוכה של דיאן של רמאות, הימורים ומניפולציות כלכליות במשפחתה, והדגים שהאכזריות בחג הייתה רק שיאה של פגם אופי עמוק יותר. הוא הצהיר שהוא “סיים” לנקות את הבלגן שלה וקבע שהמספרת ראויה שיתייחסו אליה בכבוד בביתה, ובכך סיפקה למספרת הגנה דרמטית ובלתי צפויה.
בחודשים שלאחר מכן, כל הדינמיקה המשפחתית השתנתה. ריצ’רד עבר דירה ומצא שלווה בפעם הראשונה מזה שנים, כשהוא קובע גבולות נוקשים עם דיאן, שהייתה שקועה ברחמים עצמיים ובזכות. כאשר דיאן הופיעה מאוחר יותר בבית המספרת, לא מאופרת ונואשת למצוא מקום לינה, ג’ייסון והמספרת סירבו בתוקף להיכנס. ג’ייסון אמר לה שהיא הביאה את ההשלכות על עצמה בכך שהתייחסה לאנשים כמו לחפצים חד פעמיים, וסימנה רגע קריטי שבו סוף סוף העדיף את אשתו על פני דרישות אמו. ריצ’רד טיפל בהליכי הגירושין, וסיים את ההתעללות הכלכלית והרגשית של אשתו.
בחג ההודיה שלאחר מכן, המספרת אירחה שוב, תוך שהיא משכפלת במכוון את אותו מתכון הודו מורכב שדיאן זרקה. הארוחה, בהשתתפות ג’ייסון, ריצ’רד ומשפחה וחברים תומכים אחרים, הייתה הצלחה מסחררת, שנחגגה בזכות איכותה והחמימות שמילאה את הבית. המספרת הבינה שחג ההודיה הטראומטי הראשון אילץ את המשפחה להשיל מעליה שכבות של רעילות. היא למדה שהיא לא מנודה חברתית, אלא אדם חזק שבנה חיים יפים מכלום, והוכיח שהיא יכולה למלא שולחן בכבוד ומגיע לה לשבת בו בלי להתנצל. דיאן, שאיבדה את קהל הצופים שלה ואת נישואיה, לעולם לא תטעם את תרנגול ההודו המושלם שהמספר סוף סוף שלט בו.