השעה הייתה בסביבות שש בבוקר. פתחתי את הדלת כדי להכניס את אוויר הבוקר הקריר ו… קפאתי. בקצה החצר, ממש ליד המרפסת, עמדה דובת אם. גדולה, מותשת, רועדת. נשימתה הייתה כבדה, ועיניה היו לחות, כאילו בכתה. זה לא היה מראה של טורף. זה היה מראה של אם שאין לה לאן ללכת. רציתי לטרוק את הדלת, ידי […]Read More
מדענים החליטו לעשות משהו שרבים ראו בו טירוף: הם שחררו מיליוני דבורים היישר אל לב מדבר חסר חיים. במקום בו אפילו האוויר נראה מת והשמש המיסה את כל החיים, זמזם כעת נחיל. “זה טירוף!” אמרו הספקנים. “הדבורים ימותו ביום הראשון!” אבל צוות המחקר עמד איתן: הניסוי נועד להוכיח האם בני אדם יוכלו להשיב חיים למקומות […]Read More
ולנטינה טרקה את דלת מכונת הכביסה. צליל מתכת הדהד ברחבי דירת שני החדרים הקטנה. היא מלמלה בין שיניים חשוקות, “אפילו לא לקחתי את הכלב איתי. פשוט השארתי מאחור את החשבונות ואת הנטל הזה.” זנית, גרמני גדול עם קולר מתוח סביב צווארו החזק, הרים את ראשו מהספה. עיניו הצהובות בהו ישר אל ולנטינה. בעלה קרא לזה […]Read More
בכפר הנידח צ’רנויה, החיים זרמו בצורה חלקה: אנשים קמו עם קריאת התרנגול הראשון, האכילו את הבקר, תיקנו גדרות וחזרו הביתה בערב. רק חלונותיה של סבתא אנה כמעט תמיד היו מוארים זמן רב יותר מכל אחד אחר. היא גרה לבדה, עם משק הבית שלה וחתול קשיש, ולמרות בדידותה, היא מעולם לא התלוננה. אבל בוקר אחד מוקדם, […]Read More
הבוקר היה ערפילי. הנהר התמלא אדים, וג’ו, מנענע את סירתו כרגיל, הקשיב לצליל הקבוע של טיפות גשם על הדופן. הדיג הבטיח להיות שליו – עד שהמים התפוצצו לפתע בהתזה. תנין עלה באיטיות מהמעמקים. עצום, עתיק, עם עיניים ששיקפו לא זדון אלא דאגה. הדייג המנוסה הבין מיד שהתנהגות זו לא הייתה מקרית. התנין לא תקף, לא […]Read More
הכלב גסס. שמו היה קיסר. פעם היה חזק ואפור-כסוף, אך כעת שכב ללא תנועה, חזהו בקושי מתרומם. הווטרינר, שעזב באותו ערב, אמר בשקט: “הוא לא יחיה עד הבוקר.” דממה ירדה על הבית. יוליה ניגבה את דמעותיה בכיור, ניקיטה הביט מהחלון – על החצר ועל עץ האגס הזקן. “אנחנו לא יכולים לענות אותו יותר,” לחשה. “מחר,” […]Read More
בהתחלה חשבתי שאני סתם מגזימה. אבל החתול שלי התחיל להתנהג בצורה מוזרה יותר ויותר – במיוחד בלילה. אחר כך צפיתי בצילומי המצלמה… ולא האמנתי למראה עיניי. כשהחליטתי לקנות חיית מחמד, חלמתי על חתול עדין ורגוע שיישן לי לרגלי ויגרגר בערבים. בחרנו חתול בוגר – מחונך היטב, שקט ומושלם לבית משפחתי נעים. אבל בלילה הראשון כבר […]Read More
רחש מזועזע הדהד במסדרונות אחוזת לנקסטר. המיליארדר ריצ’רד לנקסטר, אדם ששמו הופיע בהבלטה בכתבי עת עסקיים, קפא בחוסר אמון. הוא היה רגיל לנהל תאגידים, לחזות תנודות בשוק ולהחליט על סוגיות שעיצבו את גורלן של חברות. אך כעת הוא עמד בפני אתגר שלא הוכנה עבורו תוכנית עסקית. בתו בת השש, אמליה, עמדה במרכז החדר – קטנונית, […]Read More
קטרינה מלניקובה עבדה כאחות בית ספר במשך תשע שנים. היא הייתה בת ארבעים ואחת, עם קול רך ועיניים קשובות – היה לה כישרון לשים לב לדברים שאחרים עברו על פניה בלי להעיף מבט שני. משרד האחות שלה תמיד הריח מחומר חיטוי ידיים ותה תפוחים. פוסטרים בהירים כיסו את הקירות, ובובות פרווה לילדים מפוחדים היו מונחים […]Read More
תמיד חשבתי שהנישואים שלנו רק יתחזקו עם לידת ילדנו. ג’ייק ואני היינו זוג החלומות – צוחקים, מתכננים תוכניות, רבים רק על הדברים הכי טיפשיים. ואז טילי נולדה. והכל השתנה. במשך שלושה שבועות אחרי הלידה, פשוטו כמשמעו לא ישנתי. הקטנה בכתה בלילה, וניסיתי לעשות הכל בעצמי – להאכיל, לנענע, לכבס, לבשל. ג’ייק, בינתיים, חזר על אותו […]Read More