בוקר מוקדם. ערפל עדיין ריחף מעל המים, גלים התגלגלו בעצלתיים לעבר החוף, ורק קריאות
בכל בוקר, בדיוק בשש וחצי, היא הייתה יוצאת לחצר עם צינור צהוב. בלי הפסקות,
השמש כבר שקעה, והטילה צללים ארוכים ולא אחידים על פני הרחוב השקט. אמה פרקר
הסוואנה התעוררה. השמש צבעה את הדשא בזהב, הרוח נשאה את ריח האבק וחיות הבר.
השעה הייתה בסביבות שש בבוקר. פתחתי את הדלת כדי להכניס את אוויר הבוקר הקריר
מדענים החליטו לעשות משהו שרבים ראו בו טירוף: הם שחררו מיליוני דבורים היישר אל
ולנטינה טרקה את דלת מכונת הכביסה. צליל מתכת הדהד ברחבי דירת שני החדרים הקטנה.
בכפר הנידח צ’רנויה, החיים זרמו בצורה חלקה: אנשים קמו עם קריאת התרנגול הראשון, האכילו
הבוקר היה ערפילי. הנהר התמלא אדים, וג’ו, מנענע את סירתו כרגיל, הקשיב לצליל הקבוע
הכלב גסס. שמו היה קיסר. פעם היה חזק ואפור-כסוף, אך כעת שכב ללא תנועה,