בגיל שמונה עשרה בלבד, עולמו של רואן התנפץ כשהמשטרה הודיעה לו שהוריו נהרגו בתאונה טרגית. בבית מלא בשבעה אחים צעירים יותר, הוא מיד נשבע נדר שבשתיקה לשמור עליהם יחד. למרות נעוריו וחוסר המשאבים, רואן עמד בפני מאבק משפטי מרתיע נגד דודתו דניס, שניסתה לחלק את הילדים ולקחת את הצעיר לטיפולה. מונע על ידי אהבה עמוקה לאחיו ולאחיותיו, רואן שכנע שופט להעניק לו אפוטרופסות זמנית, והחל במסע מתיש של שלוש שנים של עבודות מזדמנות והקרבת השכלתו כדי לפרנס את משפחתו.
החיים הפכו למעגל בלתי פוסק של חשבונות, תשישות ועול כבד של אחריות. רואן נשר מהקולג’ ולקח כל משמרת זמינה, בעזרתה רק של שכנתם האדיבה, גברת דלרימפל. בעוד רואן נאבק להישאר צף, דודה דניס נותרה איום מתמיד, מבקרת ללא הרף את יכולתו לטפל בילדים ודוחקת בו לנטוש אותם. רואן הרגיש שהוא בקושי יכול להחזיק מעמד, מבלי לדעת שמניעיה של דודתו היו מרושעים הרבה יותר מדאגה גרידא לרווחתם של הילדים.
האמת התגלתה לבסוף כאשר האח הצעיר, בנג’י, גילה תמונה ישנה שהוסתרה מאחורי קופסה של קישוטי חג המולד. גב התמונה הכיל אזהרה נואשת מאמם, מריאן: “אם משהו יקרה לנו, אל תתנו לדניס לקחת את הילדים. הבכור שלנו, רואן, ידע מה לעשות.” גילוי זה, בשילוב עם מסמכים סודיים שהיו ברשותה של גברת דלרימפל, הוכיח שההורים אכן השאירו אחריהם ירושה וכספי ביטוח, אותם ניסתה דודה דניז לתפוס על ידי הצגתם של רואן כאפוטרופוס לא מתאים.
חמוש בראיות אלו, רואן חזר לבית המשפט לעימות אחרון עם דודתו. הוא הציג לשופט את התמונה ואת ההתכתבות הסודית, וחשף את תוכניתה של דניז להשתלט על הון המשפחה. השכנה, גברת דלרימפל, העידה להגנתו של רואן, וחשפה שאם הילדים לא בטחה באף אחד מלבד רואן שיגן עליהם. השופט דחה במהירות את עתירתה של דניז והבטיח את ירושת המשפחה, והבטיח שהאחים לעולם לא יופרדו.
לאחר שניצחו במאבק המשפטי והקלו על הנטל הכלכלי בזכות נכסי הוריו, רואן סוף סוף מצא שלווה. גברת דלרימפל מונתה רשמית כאפוטרופוסית חירום שלו, מה שנתן לרואן את ההזדמנות לחזור סוף סוף ללימודיו. הוא הבין שהוריו ראו את כוחו לאורך כל הדרך, בעוד שהוא בילה שלוש שנים בספקות בעצמו. המשפחה נותרה מאוחדת, מחוברת בזכות הקרבתו של אח אחד וראיית הנולד של אם אחת.