טום, קבלן תיקוני בריכות יסודי ומנוסה, הסכים לתקן בריכת שחייה מפוארת תמורת 7,800 דולר עבור ריצ׳רד, המנהל האזורי בחברה של אשתו אמה, ועבור אשתו מליסה. לאחר תשעה ימים של עבודה קשה, טום השלים את העבודה, אך כששלח את החשבונית, מליסה צחקה וניסתה בחוצפה להתחמק מהתשלום, תוך שאיימה על מקום עבודתה של אמה. טום סירב להתווכח או להיכנע לאיומים, אסף בשקט את כלי העבודה שלו ואמר לבתו שהחתימות של בני הזוג על אישור העבודה המפורט שלו עומדות לחשוף בעיה גדולה בהרבה.
למחרת בבוקר, טום התקשר לאמה וביקש ממנה להגיע לביתם של ריצ׳רד ומליסה, שם כבר המתינו ניידות משטרה ושכנה קשישה בשם אוולין. במשך שנתיים אוולין שילמה חשבונות מים מופרזים ובלתי מוסברים, והבדיקה המדוקדקת שטום ערך בחדר המשאבות של הבריכה חשפה חיבור צולב, בלתי חוקי ומוסתר, שחיבר את מערכת המילוי האוטומטי של הבריכה בבית ריצ׳רד ישירות למונה המים של ביתה של אוולין. ריצ׳רד כבר מנע בעבר מפקחי העירייה לבדוק את הצינור הזה, והניסיון שלו להפחיד את טום הפך במהרה לעימות משפטי שבו הייתה מעורבת גם המשטרה.
בעזרת פקחי תשתיות המים העירוניים וצו עיקול משפטי שטום הגיש, חיבור המים הלא מורשה נסגר לצמיתות ונפתחה חקירה בעניינו, מה שאילץ את ריצ׳רד ומליסה להתמודד עם השלכות חמורות. במקביל, מחלקת משאבי האנוש פתחה בחקירה עצמאית נגד ריצ׳רד, בחשד שניצל את מעמדו כדי לאיים על עבודתה של אמה במהלך הסכסוך. החקירה הובילה להוצאתו של ריצ׳רד לחופשה מנהלית, ולתשלום מלוא החשבונית של טום.
לאחר השערורייה, החברה של ריצ׳רד ספגה השלכות קשות, ואוולין הצליחה לקבל פיצוי משמעותי על המים שנגנבו ממנה באמצעות הליכים משפטיים. המוניטין ללא רבב של טום כקבלן נותר intact לחלוטין. ההשלכות אף הובילו לידידות חמה ובלתי צפויה בין טום לאוולין, שהחלו לבקר זה את זו לעיתים קרובות ולהחליף מאפים ביתיים, והוכיחו שעבודה ישרה ובירוקרטיה חסינה בפני תקלות תמיד מנצחות את היהירות התאגידית.