בגיל 69 מכרה אביגיל את ביתה ותכננה מסע בינלאומי, כשהיא משאירה מאחוריה בית שהתאפיין בלוח שנה עמוס לעייפה על הקיר, פנקסי חשבונות כספיים מנייר וקופסאות אוכל ארוזות. המסע שלה הוביל אותה לחנות עתיקות ספרים במלבורן, אוסטרליה, שהייתה מלאה במדפי ספרים מעץ ובערימות של ספרי כיס בלשיים. כשביקרה בביתו של ארתור, היא נעצרה מול אח הלבנים האדומות המכוסות באריחים. ממש מעליו היה תלוי ציור קנבס ממוסגר, שהציג בית נופש על שפת אגם, שני עצי אורן נטויים, מזח עץ ואת ראשי התיבות „R.M.” בפינה הימנית התחתונה.
ארתור הוציא קופסת עץ עם צירים, מלאה במעטפות נייר ובהן מכתבים בכתב יד שנשלחו מחו״ל במשך כמה עשורים. בין המסמכים הללו הייתה מעטפה סגורה וממוענת לאביגיל, ובה ארבעה עמודים הכתובים בכתב יד על נייר מחברת, לצד פתק קטן בכתב יד בנוגע לחוב של שנים עשר דולר עבור קפה.
ציור בית הנופש שעל שפת האגם מעל האח. מקור: דן טוטילקה / Getty Images. אביגיל נשאה את מזוודותיה לאורך החוף הסלעי סמוך לאגם, במקום שבו עמד בעבר בית הנופש המקורי, לפני שהמשיכה בטיסות ליעדים שנותרו במסעה מעבר לים. חודשים לאחר מכן היא צעדה בטרמינל ההגעה של שדה תעופה, שם עמד ארתור והחזיק חתיכת קרטון מלבנית ועליה כיתוב בכתב יד שרמז לעסקה בסך שנים עשר דולר.
ציור הקנבס המקורי תלוי כיום על קיר בדירה המשותפת שלהם. בתוך ויטרינה מזכוכית, ישירות מתחת לציור, מוצגים ארבעת עמודי המכתב בכתב היד יחד עם קבלה מנייר מבית קפה במלבורן, המציגה סכום כולל של שנים עשר דולר – מונחים מעל מזוודות קשיחות מוערמות וכרטיסי עלייה למטוס.
מכתבים ממוסגרים וקבלות נייר. מקור: שרלוט טטרסל / Getty Images. פנים הדירה עדיין מרוהט בתקליטי ויניל כהים המונחים על מדפי עץ, ספרי כיס וכלי גינון ממתכת המשמשים לטיפול בצמחי העגבניות שבעציצים במרפסת.