אם התמלאה גאווה כשבנה בן השתים-עשרה, ג’סטין, בילה את הקיץ שלו בעזרה שקטה וצנועה לשכנים מבוגרים, וכיסח את המדשאות שלהם בחינם. מה שהחל כמחווה של רצון טוב כלפי שכן אחד קרוב, הפך במהרה לשגרה קבועה בשכונה. אך שלושה שבועות בלבד לפני תחילת כיתה ז’, שתי ניידות משטרה עצרו מול ביתה ושאלו במיוחד על ג’סטין. מבוהלת ומלאת חרדה, אמו גילתה ששכנה בשם דורותי – שג’סטין היה מכסח את הדשא שלה – יצאה מביתה כשהיא מבולבלת, והמשטרה מצאה את שמו של ג’סטין על פתקים שהיו מודבקים בכל רחבי המטבח שלה.
כשהאם עברה יחד עם המשטרה בבית של דורותי, היא גילתה שבנה עזר בסתר לאישה המוצפת במשימות קטנות, בתוך הבית ומחוצה לו. כשאחייניתה של דורותי, קרוליין, הגיעה, התברר להן שדורותי סבלה במשך חודשים בשקט מאובדן זיכרון ומירידה קוגניטיבית, והסתירה זאת ממשפחתה כדי להימנע ממעבר למקום אחר. הפתקים עם שמו של ג’סטין היו הדרך שלה לזכור את שגרת יומה ואת הילד הטוב שתמיד הגיע לבקר. אף שג’סטין חשב שהוא בסך הכול מכסח מדשאה, הנוכחות שלו העניקה לדורותי תמיכה ונחמה משמעותיות בזמן שעצמאותה הלכה ודעכה.
אחר שמצבה דרש טיפול והשגחה מסביב לשעון, דורותי נאלצה לעבור לצמיתות למסגרת דיור מוגן. מאחר שאמו הבינה עד כמה המעבר הזה יהיה קשה הן לדורותי והן לג’סטין, היא עזרה לו לעקור כמה מצמחי הגינה האהובים עליה – חינניות, שיח רוזמרין ושיח ורדים – כדי שיוכלו להביא אותם לביתה החדש. כשהגיעו למקום כדי לשתול אותם מתחת לחלונה, דורותי התקשתה בתחילה לזהות את ג’סטין, והדבר הכביד על לבו. אך ברגע שראתה את כלי הגינון והריחה את הרוזמרין הטרי, זיכרונה שב אליה לרגע והיא זיהתה אותו בחום כ”ילד מכסח הדשא”.
לראות כיצד מאמציו העלו חיוך על פניה של דורותי גרם לדמעות לעלות בעיניו של ג’סטין, והוכיח לו עד כמה עמוק הפך הקשר ביניהם. גם כשהלימודים התחדשו ושירות כיסוח הדשא הקיצי שלו הסתיים באופן רשמי, המסירות של ג’סטין לחברתו המבוגרת מעולם לא התערערה.
בסוף השבוע שלאחר מכן, אמו ראתה אותו צועד במורד שביל הכניסה עם מזלף בידו – דבר שהבהיר שאמנם הוא פרש מטיפול במדשאה, אך לעולם לא יפרוש מהדאגה לדורותי.