הלווייתה של בתי גרייס הייתה ים של חבצלות לבנות, פרח שתמיד אהבה, אבל כזה שלעולם לא אוכל להביט בו שוב. בעוד פרנק ואני ישבנו בשורה הראשונה, משותקים מאובדן גרייס ובנה שטרם נולד, קרל, דלתות הכנסייה נפתחו וחשפו מחזה מזעזע. חתני, ביל, צעד במעבר, לא באבל, אלא עם פילגשו, שרון, על זרועו, לבוש בשמלה שחורה צמודה. הם תפסו בחוצפה את המושבים השמורים למשפחה הקרובה, והפכו את הפרידה החגיגית לתצוגה פומבית של בגידה ששלחה את הקהילה לטירוף של זעם.
המתח נרגע כאשר עורך דינה של גרייס, מר דיוויד, קם למלא את בקשתה האחרונה, לאחר מותה: קריאת צוואתה בפני כל הקהילה. יהירותה של ביל התפוגגה במהירות כאשר הודעת וידאו מגרייס התנגנה על לוח על הדוכן. מעבר לקבר, גרייס חשפה שידעה על הרומן במשך חודשים והגישה בקשה לגירושין שלושה ימים לפני “התאונה” שלה. היא הסבירה ברוגע שעל פי הסכם ממון ביניהם, ביל נושל רשמית מירושה ולא יקבל דבר מעיזבונו, מה שחושף אותו ואת שרון המומה כרמאים מול כל מי שהכירו.
עם סיום הסרטון, פרץ כאוס בקפלה. שרון הבינה שה”ירושה” שהובטחה לה נעלמה ומיד עזבה את ביל, שלווה החוצה בכוח על ידי אבלים זועמים. לאחר שהחדר התפנה, מר דיוויד מסר לי מעטפה פרטית שגרייס השאירה במיוחד בשבילי, ובה מכתב וכמה מסמכי ביטוח חיים. המכתב פירט את חשדותיה הגוברים של גרייס לגבי ביל וציין כיצד הוא, באופן מוזר, לחץ עליה להגדיל את פוליסת ביטוח החיים שלה זמן קצר לפני מותה. היא תכננה להעלות את החששות הללו לרשויות למחרת, אך הזמן אזל.
כשקראתי את דבריה, צערי הוחלף בבהירות קרה כשקלטתי שגרייס חיה בפחד מהגבר לו נישאה. היא הפקידה בידי את הראיות הדרושות כדי להבטיח שה”תאונה” שלה תיחקר בפעם השנייה, באופן יסודי הרבה יותר, על ידי המשטרה. פרנק ואני הלכנו ישר מהקפלה לתחנה ומסרנו את המסמכים והמכתב שנתן לבתנו קול כשהיא כבר לא יכלה לדבר בעד עצמה. החקירה שנעשתה לאחר מכן חפרה את שקריו הנותרים של ביל וחשפה מניע אפל הרבה יותר מאחורי הטרגדיה שגזלה מאיתנו את בתנו.
חודשים לאחר מכן, ישבתי באולם בית המשפט וצפיתי כיצד הפטיש נופל לבסוף על ביל, וגזור גזר דין שהבטיח שהוא ישלם על פשעיו למשך שארית חייו. ההון שגרייס שמרה עליו הוחזר למשפחתנו, אך חשוב מכך, שמה נוקה וחשדותיה אושרו. כשעזבתי את בית המשפט עם פרנק, הנטל הכבד של החודשים האחרונים הפך לבסוף לתחושה שקטה של שלווה. הגשמתי את משאלתה האחרונה של בתי, ולמרות שהחבצלות נעלמו, הצדק שלמענו נותר.