המספר, אב חד הורי, מספר על האתגרים שבגידול בתו בת הארבע, קלואי, לבדה לאחר שגרושתו עזבה אותם. שלושה חודשים קודם לכן, הוא פגש את לילי, אישה חמה ומרתקת איתה הוא החל במהירות מערכת יחסים, וזכה לאישוש של קלואי. הנרטיב מתפתח לביקורם הראשון בדירתה של לילי לארוחת ערב וערב סרטים, צעד משמעותי במערכת היחסים המתפתחת שלהם. הדירה הייתה נעימה ומזמינה, ולילי מיהרה לשכנע את קלואי בכך שהציעה לה קונסולת משחקי וידאו ישנה בחדרה, מחווה שמילאה בתחילה את האב תקווה לקשר ביניהם.
הערב קיבל תפנית פתאומית ומדאיגה כאשר קלואי הופיעה שוב בפתח המטבח, חיוורת ורועדת. היא משכה את אביה הצידה, לחשה בפחד שראתה “ראשים בארון שלה”, התעקשה שאלו “ראשים אמיתיים” ושלילי “רעה”. האב, שלא הצליח להתעלם מהאימה הגולמית בקולה של בתו, המציא במהירות את התירוץ שקלואי חולה, סיים את הדייט בפתאומיות, ומיהר להוציא אותם מהדירה. למרות האבסורד שבטענתה של קלואי, פחדה היה כה עמוק עד שדאגתו של האב אילצה אותו להסיע את קלואי לבית אמו ולחזור מיד לדירתה של לילי כדי לחקור.
בחזרה לביתה של לילי, רקח האב תירוץ קלוש שהוא צריך לשחק בקונסולת משחקי הווידאו הישנה כדי להירגע, ובעצבנות נכנס לחדרה. ליבו הלם בחוזקה, הוא פתח את דלת הארון ועמד מול מראה של ארבעה “ראשים”. הוא הושיט יד וגילה שהחפצים המפחידים היו בסך הכל מסכות ליל כל הקדושים – אחת צבועה כמו של ליצן, אחרת עטופה בבד – עשויה מגומי רך. ההקלה העזה הוחלפה מיד בגל של אשמה על חוסר האמון שלו ועל הפלישה לפרטיותה של לילי.
האב הודה במעשיו בפני לילי, הסביר את פחדה האמיתי של קלואי, והודה שבדק את הארון כדי להבטיח את ביטחונה של בתו. למרות שהייתה המומה ופגועה בתחילה מהפרת האמון, לילי הבינה במהירות את המצב, והתסכול הראשוני שלה התפזר לשעשוע מודאג. היא התנצלה על שלא שקלה כיצד המסכות עלולות להשפיע על ילד ומיד הציעה תוכנית שתעזור לקלואי להתגבר על הפחד שלה על ידי הצגת המציאות של ה”ראשים”.
למחרת, לילי ביקרה את קלואי, שהתחבאה מאחורי הספה, ויזמה בעדינות טיפול בחשיפה. לילי שמה מסכה מטופשת, הראתה לקלואי שזה רק גומי ולא ראש אמיתי, ועודדה אותה לגעת בו. הפחד של קלואי הפך לסקרנות ואז צחקקה כשהבינה שהמסכה “רך” ולא מזיקה. האב הבין שהרגע שעלול לסיים את הקשר קירב ביניהם, בנוי על כנות, אמון ורגע של פגיעות אמיתית. חודשים לאחר מכן, כשהוא מהרהר בדינמיקה המשפחתית החדשה שלהם, האב מציין שקלואי קוראת כעת ללילי בשמחה “אמא לילי”, עדות לאופן שבו הקשר ביניהם התחזק על ידי התגברות על רגע של אימה מילדות.