אמילי (33) מספרת כיצד נישואיה המוקדמים עם דיוויד (21) החלו להתפורר לאחר שהתמודד עם סדרה של ביטולי פרויקטים בתפקידו בניהול הבנייה. הלחץ הכלכלי גרם לדיוויד להיות מרוחק, שקט וביקורתי. אמילי ניסתה נואשות לשמור על הנישואין יחד, עבדה במשמרות נוספות ובישלה את הארוחות האהובות עליו, מתוך אמונה שאהבה תמשיך הלאה. המצב החמיר כאשר אמילי גילתה שהיא בהריון. במקום לחגוג את ה”ברכה”, דיוויד הגיב בפאניקה קרה, והתמקד אך ורק במצוקה הכלכלית שלהם. החדשות החמירו באולטרסאונד הראשון: הם היו מצפים לתאומים. דיוויד החוויר, פחדו החליף כל זכר לשמחה, והוא פרש נפשית מהנישואין, מסרב לדון בהריון או לגעת בבטנה הגדלה של אמילי.
ההריון הגביר את הריחוק של דיוויד, והוא נעשה קר ומריר יותר. אמילי נאחזה בתקווה, חסכה כל פרוטה והאמינה שילדיה “יהיו בסדר”. תקווה זו התנפצה כאשר דיוויד הודיע לבסוף שיש לו עבודה חדשה, לא למשפחה, אלא לעצמו. הוא הודה שלא יכול היה להתמודד עם אחריות הנישואין או הילדים, במיוחד תאומים, והודה שמעולם לא היה מוכן באמת להיות “קשור לנצח”. ההבנה הכואבת שדיוויד התחתן למען אגדה, לא למציאות, החמירה כאשר אמילי חשה מאוחר יותר בריח של ניחוח פרחוני זול ולא מוכר עליו לאחר שחזר מאוחר וישן על הספה. תגובתו האכזרית שלאחר מכן – והאשימה אותה בדאגה רבה מדי לגבי “פרויקט המדעי הקטן” שלה – הייתה הסדק הסופי במערכת היחסים שלהם.
כאשר נולדו התאומות, אלה וגרייס, אמילי נאחזה בתקווה שדיוויד סוף סוף יראה קצת אהבה אבהית. במקום זאת, הוא בקושי החזיק את אלה וסירב לחבק את גרייס, ונשאר אדיש ומרוחק. החודש הראשון היה תקופה מעורפלת של האכלות מתישות בשתיים לפנות בוקר, שטופלו כולה על ידי אמילי, שהבינה שחזה כאב יותר מהריק הרגשי שדיוויד השאיר מאחור מאשר מתשישות פיזית. הבוז שלו הגיע לשיאו בכך שהכריז שהוא “לא נועד לחיים כאלה” ושהכאוס, הבכי והלחץ לא היו הבעיה שלו, במיוחד מכיוון שהוא “לא ביקש שניים”. למחרת בבוקר, אמילי עזבה את הבית עם שתי בנותיה, שתי תיקים והבטחה לתינוקותיה שלעולם לא תיתן להן להרגיש נטוש. הן מצאו מחסה זמני בקרוואן דולף וחלוד בפאתי העיר.
הישרדות הפכה למטרה היחידה של אמילי. היא עבדה במשמרות כפולות במכולת וניקתה בתים בלילות, תוך שהיא גוזרת טיפים כדי לשלם לשכן כדי שישמור על הבנות. למרות דילוג על ארוחות ולפעמים הפסקת החשמל, אמילי נותרה ממוקדת בתוכניתה: לבנות עסק משלה. Bright Start Cleaning התחיל עם שואב אבק ופליירים בלבד, וצמח בהתמדה ככל שעבודתם האיכותית משכה לקוחות מפה לאוזן. העסק הפך במהרה ליותר מסתם אמצעי הישרדות; הוא פרח לאחוות אחים כאשר אמילי שכרה אמהות חד הוריות אחרות כמוה. כשהבנות מלאו להן 12, אמילי קנתה בית קטן, וכשהן היו בנות 15, לעסק היו שטחי משרדים ראויים וחוזים מסחריים, מה שהוכיח שהנחישות שלהן הייתה הכוח שדיוויד ראה בטעות כחולשה.
חמש עשרה שנים לאחר שדיוויד עזב אותה, העבר חדר ישר דרך דלת משרדה. דיוויד, שנראה מבוגר ומובס, עמד מולה, קורות חיים שחוקים אוחזים בידו, תחינה בעיניו. הוא הודה כי מיזמיו העסקיים נכשלו, חברתו עזבה אותו, והוא איבד הכל, והתחנן בפני אמילי – האישה שזנח – לעבודה כמנקה. אמילי, שישבה ליד שולחנה המעוטרת בתמונות של עסקיה המצליחים ובנותיה התאומות המאושרות, בהתה בו ברוגע. היא הזכירה לו שהיא כבר לא האישה שעזב, שהיא לא חייבת לו דרך חזרה, ושדחייתו הפכה למטרה שלה בחיים. בנחישות איתנה, היא אמרה לו, “פעם אמרת לי שאנחנו לא הבעיה שלך… הפכתי את זה למטרה.” הוא הסתובב והלך, בעוד אמילי חזרה לחייה, בידיעה שהיא עברה כל מבחן והבטיחה עתיד למשפחה שהצליחה לשרוד בלעדיו.