לאחר מותה של אמה, אישה אבלה חיפשה נחמה בהתנדבות בבית אבות מקומי, שם הצטלבו דרכיה עם ניית’ן, דייר זקן, חד מחשבה ועוקצני. למרות שלא היו לו מבקרים או בני משפחה רשומים, ניית’ן בחר בה ובסופו של דבר ביקש ממנה להעמיד פנים שהיא בתו במהלך השבועות האחרונים לחייו. היא נקשרה אליו בגלל הפצעים האבהיים הלא פתורים שלה, והסכימה. במשך שבועות הם חלקו קפה, פתרו תשבצים ויצאו לטיולים קצרים בדיינר וליד האוקיינוס, מבלי שהיה לה מושג שהיא נופלת היישר לתוך מלכודת רגשית שתוכננה בקפידה.
לאחר מותו של ניית’ן, עורך הדין שלו חשף אמת מטלטלת: ניית’ן היה למעשה אביה הביולוגי, שאיתר אותה באמצעות מאגר DNA ותכנן בכוונה את המפגש ביניהם בבית האבות. הגילוי הותיר אותה המומה ומלאת תחושת בגידה, במיוחד כשגילתה שאריק, בנו החוקי של ניית’ן ועורך הדין בעצמו, עזר ביודעין לתכנן את ההונאה כדי להגשים את משאלתו האחרונה של אביו הגוסס.
כשהיא נותרה להתמודד עם רשת סבוכה של הונאות ונטישה שעברה בירושה, היא ואריק מצאו את עצמם יורשים במשותף את הדיינר של מילי. בתחילה הם תקשרו באמצעות עורכי דין נפרדים, והתווכחו אם למכור את הנכס או לנסות להשאיר את העסק המתקשה בחיים. אולם במהלך ביקורים בדיינר והקשבה לעובדים, אריק לקח אחריות על חלקו בשקרים של אביו, ובכך שבר סוף סוף דפוס של חיים שלמים שבהם הגן על תדמיתו של ניית’ן. זה היה הצעד הראשון לקראת חשבון נפש כן בין שני האחים למחצה.
בחודשים שלאחר מכן, באמצעות עבודה מנהלית משותפת ושיחות קשות, הצליחו השניים לייצב את הדיינר וליצור שותפות עדינה עם בית האבות. הם למדו להתמודד עם הכאב המשותף והמצטלב שלהם, עם הכעס ועם ההיסטוריה המשותפת, מבלי לאפשר לניית’ן להכתיב את תנאי הקשר ביניהם. בסופו של דבר, הם בחרו שלא לסלוח באופן עיוור או להגשים כל אחת ממשאלותיו האחרונות והמניפולטיביות של ניית’ן, אלא לסלול יחד את דרכם שלהם כאח ואחות.