ג׳ייק בן השתים־עשרה עבד קשה במשך כמעט שנה כדי לחסוך כסף לאופני ההרים שעליהם חלם, עד ששכנו חסר הזהירות, גארי, דרס אותם עם המשאית שלו ועיקם לחלוטין את השלדה. כשמארק, אביו של ג׳ייק, התעמת עם גארי, השכן סירב בעקשנות לקחת אחריות או לשלם על אופניים חלופיים, בטענה שהאופניים חנו קרוב מדי לכביש.
במקום לכעוס, ג׳ייק הגה תוכנית שקטה משלו. הוא אסף ראיות מצולמות משכן שהיה מוכן לעזור, והדפיס פליירים כדי להשיג עבודות גינון נוספות בשכונה, כשהוא נחוש להרוויח מספיק כסף כדי לקנות בעצמו אופניים חדשים.
כשגארי הבין שכל השכונה הבחינה במה שעשה — וראתה את ג׳ייק עובד ללא לאות מדי יום כדי לתקן את המצב — הביטחון המופרז שלו התחיל להתחלף בתחושת אשמה אמיתית. לבסוף הוא ניגש לג׳ייק, התנצל על התנהגותו הנוראית ועל התירוצים שהמציא, והציע לשלם את מלוא עלות החלפת האופניים.
ג׳ייק הסכים לקבל את התשלום עבור האופניים שנהרסו, אך שמר לעצמו את הכסף שהרוויח בכוחות עצמו מעבודות קטנות בשכונה, ובכך לימד בהצלחה את המבוגר מהשכונה שיעור חשוב באחריות. בסופו של דבר, ג׳ייק אפילו החזיר את גארי לרשימת הלקוחות שלו לכיסוח הדשא — אבל רק לאחר שהעלה את המחירים שלו בגלל הביקוש הרב.