לאחר תאונת דרכים קטלנית שבה נהרגו בעלה ובתם הצעירה ג’וזי, קיבלה אישה מבית החולים שקיות ובהן חפציהם האישיים. עם זאת, פריט מסוים היה חסר ברשימה: ארנב פרווה בשם מיסטר באני, שניתן היה לזהות אותו לפי תפר עקום באוזנו השמאלית וראשי תיבות שנרשמו בדיו ירוקה על תווית הבד. שנים לאחר מכן, כאשר האישה עבדה כעוזרת ניקיון במחלקת בית חולים, היא החלה לסייע לאלמן חשוך מרפא בשם דניאל ולבת בת השש שלו, לילי, בפעולות יומיומיות כגון סירוק שיער והכנת חטיפים.
כאשר מצבו הבריאותי של דניאל הידרדר, הוא הציע בחדרו בבית החולים נישואים משפטיים כדי להבטיח מסמכי אפוטרופוריות רשמיים עבור לילי לפני מותו. שבועיים לאחר הטקס ליד מיטת החולה, דניאל נפטר. בדיוק שנה לאחר הלוויתו, בהתאם להוראות אביה, הוציאה לילי קופסת עץ קטנה מחלקו האחורי של ארון חדר השינה.
בתוך מכל העץ הפתוח הונח ארנב הפרווה האבוד לצד מכתב בכתב יד על נייר שורות. המכתב תיאר בפירוט כיצד דניאל עצר שנים קודם לכן בזירת התאונה, שם הילדה הקטנה מסרה לו את בובה פרווה עם הבקשה להביא אותה לאמה. דניאל כתב כי הוא השתתף בטקס האשכבה כדי להחזיר את החפץ, אך בסופו של דבר הסתיר את האובייקט בדירתו כאשר האישה נכנסה לאחר מכן לחדר בית החולים שלו.
האישה התיישבה עם הקופסה הפתוחה על רצפת המטבח כדי לדון במכתב עם לילי. הילדה הסבירה שהיא ביקשה מאביה עוד לפני כל שיחות על חופה וקידושין לאפשר לאישה לגור איתם, לאחר שזו עזרה לה מדי יום בשיער ובשגרת בית הספר.
השיחה הסתיימה בזמן שסיר מתכת עם מרק התקרר על כיריים המטבח הסמוכות. לילי הרימה את ארנב הפרווה, העבירה את אצבעה לאורך התפר הנתפר ביד על אוזנו, והציבה את הצעצוע לצמיתות בבית.