בגיל עשרים ושמונה, קתרין, וטרינרית שבמשך שנים התנגדה לציפיות החברתיות של משפחתה העשירה, השתתפה בהלוויה של חבר קרוב, כאשר במקרה הבחינה בבית הקברות במצבה ישנה. על המצבה הופיעו תאריך הלידה המדויק שלה, שם משפחתה והשם קתרין — ולצדם תאריך פטירה שהיה שלושה ימים בלבד לאחר לידתה. המומה לחלוטין, היא נסעה מיד לבניין החברה של אביה והתעמתה איתו באמצע ישיבת הנהלה. בחוסר רצון חשף אביה סוד שהוריה הסתירו ממנה במשך כמעט שלושה עשורים: קתרין נולדה כתאומה, ואחותה ג’ואן מתה באופן טרגי שלושה ימים לאחר הלידה.
בניסיון לגלות את האמת כולה, קתרין התעמתה עם אמה, שהודתה בדמעות כי מתוך האבל העמוק שלה החלה בטעות לקרוא לבתה שנותרה בחיים בשמה של התאומה שמתה. עם הזמן שינו הוריה באופן רשמי את שמה הפרטי לקתרין, ובכך למעשה מחקו את זהותה המקורית. בחיפוש אחר תשובות עמוקות יותר, קתרין נכנסה מאוחר יותר לחדר האחסון של אמה וגילתה קופסה מוסתרת ובה מכתבים ותוכניות ישנות. בתוכה מצאה תוכנית חיים שלמה שאמה הכינה עבור ג’ואן עוד לפני מותה — מסלול נוקשה שכלל שיעורי פסנתר, לימודי נימוסים ומחויבויות חברתיות בחברה הגבוהה, בדיוק אותם דברים שקתרין נלחצה במשך כל ילדותה למלא אחריהם.
כשהבינה שהוריה ניסו לכפות עליה לחיות את החיים שיועדו לאחותה המנוחה, קתרין התעמתה עם שניהם כשהמכתבים בידיה. לבסוף הוריה נשברו והודו בטעותם. הם הבינו שהאבל שמעולם לא הצליחו לעבד מנע מהם לראות מי באמת הייתה בתם שנותרה בחיים. הם הבטיחו לכבד את עצמאותה, לתמוך בקריירה שלה ולעולם לא ללחוץ עליה שוב להשתלב בעולם החברתי שלהם.
למרות שגילתה את האמת הכואבת על שמה, קתרין החליטה להשאיר אותו. היא הבינה שבמשך עשרים ושמונה שנים בנתה תחת השם הזה זהות עצמאית וגאה משלה כווטרינרית. כשחזרה אל המצבה של אחותה, היא השאירה שם מזכרת קטנה, כיבדה באהבה את זכרה של התאומה שלה, ולבסוף אימצה בלב שלם את חייה שלה ואת הבחירות שהיו שייכות לה ורק לה.