כשעברתי בבית קברות, ראיתי קבר שעליו שמי ותאריך הלידה שלי – תאריך המוות היה רק שלושה ימים אחרי שנולדתי
בגיל עשרים ושמונה, קתרין, וטרינרית שבמשך שנים התנגדה לציפיות החברתיות של משפחתה העשירה, השתתפה
אחותי הסתובבה כל הזמן ליד בעלי כשהיא עטופה רק במגבת וקראה לזה מבחן – אבל יום אחד הוא עשה משהו שגרם לה להסמיק עד שכולה האדימה
לאחר שבן זוגה במשך שנים סילק אותה מביתם, קיילה עברה להתגורר אצל אחותה אמנדה
הבן המאומץ שלנו הגיע כשכל חייו ארוזים בשקית אשפה שחורה – אבל כשרוקנתי אותה על מיטתו, החפץ שהיה חבוי ממש בתחתית גרם לי להחוויר
אחרי שלוש שנים ארוכות ומתישות של מסמכים והליכים לקראת האימוץ, בעלי איתן ואני קיבלנו
הלכתי להפתיע את בעלי – אבל עמיתו שאל אותי כשדמעות בעיניו: הוא לא סיפר לך כלום, נכון?
במשך אחת־עשרה שנים תמכתי בקריירה התובענית של בעלי בן כמנתח, התאמתּי שוב ושוב את
בן הדוד שלי שלח לי תמונה של בתי מחבקת גבר אחר בהופעה, בזמן שאשתי טענה שהן מבקרות את אמה החולה – האמת על מה שבאמת התרחש שברה לי את הלב
כשמארק קיבל מבן דודו תמונה שבה נראתה בתו ננסי בת התשע מחבקת בחור צעיר
אבי נהג לקחת בגאווה את אחותי הצעירה והיפה לכל מקום, אבל תמיד השאיר אותי בבית – עשרים שנה לאחר מכן הוא הגיע ליום ההולדת שלי בדמעות, החזיק קופסה בידו ואמר: לפני שאמות, את חייבת לדעת למה התייחסתי אלייך כך. תפתחי אותה
ביום הולדתי מסר לי אבי, שהיה חולה במחלה חשוכת מרפא, קופסה מלאה בכרטיסי אורח
כשהיינו בני 19, החבר הכי טוב שלי ואני הבטחנו זה לזו: אם שנינו עדיין נהיה רווקים בגיל 60, נחזור זה לזו – ביום שלישי האחרון מלאו לי 60, וטלפון הקווי הישן שלי צלצל
רות חיה במשך ארבעים שנה מתוך אמונה שיש אנשים שפשוט שייכים לעבר. האמונה הזאת
לפני שבני נפטר, הוא תרם את ליבו לנערה בת 18 – לאחר ההשתלה, אמה מסרה לי מכתב מבני
ארבע שנים לאחר מותו של בעלי דניאל, איבדתי גם את בני איתן בן התשע-עשרה
השכנה שלי גנבה את כל היבול מהגינה שלי – במקום לצעוק, עשיתי משהו טוב יותר כדי ללמד אותה לקח
12 ימים לאחר מותו של בעלי דניאל, תפסתי את שכנתנו מוניקה כשהיא מטפסת מעל
בעלי התנגד לכך שבתו תינשא לגבר עם מוגבלות – אחרי ויכוח נוסף שאל אותי ארוסה: ״בעלך אף פעם לא סיפר לך את הסיבה האמיתית לכך שהוא לא מחבב אותי, נכון?״
כשבתנו אמילי הביאה הביתה את ארוסה בריאן כדי להכיר לנו אותו, ציפיתי שבעלי רוברט